אמנת המס ישראל-יוון: הסעיפים הקטנים שחוסכים לכם כפל מס ואיך מדווחים נכון

בשנים האחרונות, נוצר ציר כלכלי הולך ומתהדק בין ישראל ליוון. לא עוד יעד נופש אקזוטי בלבד, יוון הפכה במהרה למוקד משיכה עבור משקיעים ישראלים, יזמים ואף משפחות המבקשות לגוון את בסיס ההשקעות שלהן או להרחיב את פעילותן העסקית מעבר לים. בין אם מדובר ברכישת נכסי נדל”ן מניבים באתונה ובסלוניקי, השקעה במיזמי אנרגיה מתחדשת, או פתיחת סניף לחברה ישראלית, התנועה ההדדית מתגברת והופכת למשמעותית. אולם, בצד ההזדמנויות המפתות, אורבת מורכבות בירוקרטית ומיסויית, שהבנתה קריטית להצלחת כל מיזם. הסיכון העיקרי, והנפוץ ביותר עבור משקיעים בינלאומיים, הוא כפל מס – מצב שבו הכנסה מסוימת ממוסה בשתי מדינות שונות. כאן בדיוק נכנסת לתמונה אמנת המס בין ישראל ליוון, מסמך בעל חשיבות עליונה, שנועד למנוע בדיוק תרחיש כזה ולספק וודאות מיסויית.

האמנה, שנחתמה במטרה להסדיר את היבטי המיסוי על הכנסות והון בין שתי המדינות, היא למעשה מפת דרכים מורכבת עבור כל ישראלי בעל זיקה כלכלית ליוון, ולהפך. היא אינה רק אוסף של כללים יבשים, אלא כלי אסטרטגי שיכול לחסוך עשרות ואף מאות אלפי שקלים (או יורו) למשקיעים, בתנאי שמבינים את ניואנסיה ואת אופן יישומה הנכון. פורטל “אלפא – כלכלה, נדל”ן ועסקים” רואה חשיבות עליונה בהנגשת מידע זה, שכן ידע מעמיק בנושא אינו רק בגדר יתרון, אלא הכרח עסקי. במאמר זה, נצלול לעומק סעיפי אמנת המס ישראל-יוון, נפרט את הדרכים שבהן היא מסייעת במניעת כפל מס, ונסביר כיצד לדווח נכון לרשויות המס בשתי המדינות כדי למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בה ולמנוע טעויות יקרות.

הבסיס המשפטי: מטרת אמנות מס ורלוונטיות האמנה עם יוון

אמנות מס בינלאומיות מהוות את עמוד השדרה של המיסוי הגלובלי המודרני. תכליתן המרכזית היא מניעת כפל מס – מצב בו אותו אדם או ישות משפטית משלמים מס על אותה הכנסה או אותו הון בשתי מדינות שונות. ללא אמנות אלה, תנועת הון, סחורות ושירותים הייתה מסורבלת ומסוכנת מבחינה כלכלית, מה שהיה מרתיע משקיעים ופוגע בסחר בינלאומי. האמנות יוצרות שפה משותפת וכללים ברורים לחלוקת זכויות המיסוי בין המדינות, ובכך תורמות ליציבות ולוודאות. הן בדרך כלל מבוססות על מודל האמנה של ה-OECD, הכולל עקרונות אוניברסליים המותאמים בהסכמה דו-צדדית לצרכים הייחודיים של כל שתי מדינות.

אמנת המס בין ישראל ליוון, שנחתמה ביולי 1995 ונכנסה לתוקף בשנת 2000, מהווה נדבך חיוני במערכת היחסים הכלכלית בין המדינות. היא קודמת לחוקי המס הפנימיים של כל מדינה, אלא אם חוק פנימי ספציפי קובע שהוראותיו יגברו על האמנה, או אם החוק הפנימי מיטיב עם הנישום יותר מהוראות האמנה. העובדה שיוון היא חברה באיחוד האירופי ומושפעת גם מחקיקה אירופית מספקת שכבת מורכבות נוספת, אך האמנה היא עדיין מסגרת היסוד לטיפול בסוגיות מס בין ישראלים ליוונים. הבנת עקרונות אמנה זו, והתאמתה למציאות הכלכלית המשתנה, היא קריטית לכל מי שפועל בזירה זו.

קביעת תושבות לצורכי מס: המפתח לחלוקת זכויות

אחד הסעיפים הראשונים והחשובים ביותר בכל אמנת מס, ובכלל זה זו שבין ישראל ליוון, עוסק בקביעת “תושב”. הגדרת תושבות לצורכי מס היא המפתח לחלוקת זכויות המיסוי בין המדינות, שכן רק תושב של אחת המדינות (או שתיהן) יכול ליהנות מהטבות האמנה. האמנה מבחינה בין “תושב מדינה מתקשרת” לבין מי שאינו כזה, ומספקת קריטריונים ברורים לקביעת התושבות במקרים שבהם אדם נחשב לתושב בשתי המדינות בו זמנית (מצב של “תושבות כפולה”).

באופן כללי, אדם יחיד ייחשב לתושב של המדינה שבה נמצא “מרכז חייו”, כלומר המקום שבו הוא מקיים את קשריו האישיים והכלכליים המשמעותיים ביותר. קריטריונים נוספים כוללים את מקום מגוריו הקבוע, המקום בו נמצאים האינטרסים החיוניים שלו, ואף אזרחותו. במקרים של תושבות כפולה, האמנה מציעה כללי “שובר שוויון” המדרגים את הקריטריונים, החל מקיומו של “בית קבע” בכל אחת מהמדינות, דרך מרכז האינטרסים החיוניים, ועד למקום המגורים הרגיל. קביעת התושבות המדויקת היא לעיתים מורכבת ומחייבת בחינה מעמיקה של נסיבותיו האישיות של הנישום, כאשר טעות בקביעה זו עלולה להוביל למיסוי שגוי ואף לכפל מס.

מיסוי הכנסות מנדל”ן: הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל

אחד התחומים המרכזיים והמעניינים ביותר עבור הקהל הישראלי, בהינתן היקף ההשקעות הגדל ביוון, הוא מיסוי הכנסות מנדל”ן. אמנת המס ישראל-יוון קובעת כללים ברורים לעניין זה, החורגים מהוראות חוקי המס הפנימיים במקרים מסוימים ומעניקים הקלות משמעותיות. באופן עקרוני, הכנסות הנובעות מנכסי דלא ניידי (נדל”ן) הממוקמים במדינה מתקשרת, ימוסו קודם כל באותה מדינה בה נמצא הנכס. כלל זה תקף הן להכנסות שוטפות, כמו דמי שכירות, והן לרווחי הון ממכירת נדל”ן.

הכנסות משכר דירה

על פי האמנה, הכנסות משכר דירה מנכס הממוקם ביוון, ימוסו ביוון. שיעורי המס ביוון על הכנסות משכר דירה הם מדורגים ונמוכים יחסית, במיוחד עבור סכומים נמוכים, כאשר קיימים פטורים והפחתות מסוימות. לאחר תשלום המס ביוון, תושב ישראל מחויב לדווח על ההכנסה גם לרשויות המס בישראל. כאן נכנס לתמונה מנגנון מניעת כפל מס: ישראל תעניק זיכוי בגין המס ששולם ביוון, עד לגובה שיעור המס הישראלי החל על אותה הכנסה. המשמעות היא שהמשקיע לא ישלם מס כפול על אותה הכנסה, אלא רק את ההפרש, אם קיים, בין שיעור המס הגבוה מבין שתי המדינות. חשוב לזכור שהדיווח בישראל חייב לכלול את כלל ההכנסות, לרבות אלו שנמוכו ביוון, ולפרט את סכומי המס ששולמו.

רווח הון ממכירת נדל”ן

גם רווחים הנובעים ממכירת נכסי נדל”ן ביוון ימוסו קודם כל ביוון. שיעורי המס על רווחי הון ממכירת נדל”ן ביוון עשויים להשתנות בהתאם לסוג הנכס, תקופת ההחזקה וגורמים נוספים. בדומה להכנסות משכר דירה, גם כאן ישראל תעניק זיכוי בגין המס ששולם ביוון. קיימת חשיבות רבה להבנת אופן חישוב רווח ההון בכל מדינה, שכן שיטות החישוב של עלויות רכישה, פחת והוצאות אחרות עשויות להיות שונות. ייעוץ מקצועי המתמחה במיסוי נדל”ן בינלאומי הוא קריטי כדי למקסם את הזיכויים ולמזער את חבות המס הכוללת.

השקעה בנדל”ן דרך חברות

במקרים רבים, משקיעים ישראלים בוחרים לרכוש נדל”ן ביוון באמצעות חברה יוונית. במצב כזה, הרווחים מהנדל”ן (שכר דירה או רווח הון) ימוסו ברמת החברה ביוון, על פי דיני המס היווניים. כאשר החברה היוונית תחלק דיבידנדים לבעלי מניותיה הישראלים, יחולו הוראות האמנה לעניין מיסוי דיבידנדים, כפי שיפורט בהמשך. מודל זה מציג יתרונות ותכנוני מס פוטנציאליים, אך גם מורכבות בירוקרטית ומיסויית נוספת, שכן יש צורך לדווח ולשלם מס גם על רווחי החברה וגם על הדיבידנדים ברמת היחיד. במקרים אלה, קיימת חשיבות רבה להבנת הוראות חוק החברות היווני, דיני המס היווניים, וההתייחסות הישראלית לחברות זרות, כולל סוגיות של “חברה נשלטת זרה” (חנ”ז).

מיסוי רווחים עסקיים: מתי נחשבת “מוסד קבע”?

אמנת המס מסדירה גם את נושא מיסוי רווחים עסקיים של חברות ויחידים. הכלל הבסיסי הוא שרווחי עסק של תושב מדינה מתקשרת ימוסו רק באותה מדינה, אלא אם כן העסק מנהל פעילות במדינה המתקשרת האחרת באמצעות “מוסד קבע” הממוקם בה. מושג ה”מוסד קבע” הוא אבן יסוד באמנות מס בינלאומיות וקריטי להבנת חלוקת זכויות המיסוי על רווחים עסקיים.

על פי האמנה, “מוסד קבע” יכול לכלול, בין היתר, מקום ניהול, סניף, משרד, מפעל, בית מלאכה, מכרה, באר נפט או גז, מחצבה, או כל מקום אחר של ניצול משאבי טבע. כמו כן, אתר בנייה, פרויקט הרכבה או פעולות פיקוח הקשורים אליהם, אם הם נמשכים למעלה מ-12 חודשים, ייחשבו למוסד קבע. קיומו של מוסד קבע מעניק למדינה שבה הוא ממוקם את הזכות למסות את הרווחים המיוחסים לאותו מוסד קבע. אם חברה ישראלית, לדוגמה, פותחת משרד קבוע ביוון, ומנהלת ממנו פעילות עסקית משמעותית, הרווחים המיוחסים לאותו משרד ימוסו ביוון, ורק לאחר מכן ידווחו בישראל (עם זיכוי בגין המס היווני). חשוב לציין כי פעולות בעלות אופי עזר או הכנה, כמו החזקת מחסן לצורך אחסון בלבד, אינן נחשבות למוסד קבע.

מיסוי דיבידנדים, ריבית ותמלוגים: שיעורים מופחתים תחת האמנה

הכנסות פסיביות כמו דיבידנדים, ריבית ותמלוגים הן נושא מרכזי נוסף שבו אמנת המס מציעה הקלות משמעותיות לעומת דיני המס הפנימיים. ללא אמנה, מדינה שבה נוצרה ההכנסה (מדינת המקור) הייתה עשויה לגבות מס מלא בשיעור גבוה במקור (Withholding Tax), בנוסף למס שישולם במדינת התושבות. האמנה באה להפחית את נטל המס במקור וליצור כללים ברורים לחלוקת זכויות המיסוי.

דיבידנדים

דיבידנדים המשולמים על ידי חברה תושבת מדינה אחת לתושב של המדינה השנייה, עשויים להיות ממוסים בשתי המדינות. אולם, אמנת ישראל-יוון מגבילה את שיעור המס שרשאית מדינת המקור לגבות. על פי האמנה, שיעור המס במקור על דיבידנדים לא יעלה בדרך כלל על 10% מסכום הדיבידנד ברוטו. במקרים מסוימים, כגון אם מקבל הדיבידנד הוא חברה המחזיקה לפחות 25% מההון המניות של החברה המשלמת, שיעור המס יכול אף לרדת ל-5%. הגבלה זו חוסכת למשקיעים כסף רב, שכן ללא האמנה, שיעורי המס במקור עשויים להיות גבוהים בהרבה. המס ששולם במקור ביוון (או בישראל) יזוכה כנגד חבות המס במדינת התושבות.

ריבית

גם במקרה של ריבית, אמנת המס מגבילה את שיעור המס שרשאית מדינת המקור לגבות. בדרך כלל, שיעור המס במקור על ריבית לא יעלה על 10% מסכום הריבית ברוטו. קיימים פטורים מסוימים, לדוגמה, על ריבית המשולמת לממשלה או למוסדות פיננסיים מסוימים. הגבלה זו חשובה במיוחד עבור בנקים, מוסדות פיננסיים ומשקיעים המלווים כספים בין המדינות. בדומה לדיבידנדים, גם כאן המס ששולם במדינת המקור יזוכה כנגד חבות המס במדינת התושבות.

תמלוגים

תמלוגים, המוגדרים ככל תשלום המתקבל כבעד שימוש או הזכות לשימוש בזכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר, ידע (Know-How) וכיו”ב, זוכים אף הם להגנה במסגרת האמנה. שיעור המס במקור על תמלוגים מוגבל ל-10% מהסכום ברוטו. מגבלה זו מעודדת העברת ידע וטכנולוגיה בין המדינות. חשוב לוודא שאכן מדובר בהכנסת תמלוגים על פי ההגדרה באמנה, שכן סיווג שגוי עלול להוביל למיסוי שונה.

מיסוי רווחי הון אחרים והכנסות מעבודה

רווחי הון אחרים

מלבד רווחי הון מנדל”ן, האמנה מתייחסת גם למיסוי רווחי הון ממכירת נכסים אחרים, כגון מניות וניירות ערך. הכלל הרווח באמנות מס הוא שרווחי הון ממכירת מניות של חברות יימוסו רק במדינת התושבות של המוכר. עם זאת, קיימים חריגים. לדוגמה, במקרים בהם עיקר שווי החברה נובע מנדל”ן הממוקם במדינה האחרת (מה שנקרא “חברות נדל”ן”), גם מכירת מניותיה עשויה להיות ממוסה במדינת המקור בה נמצא הנדל”ן. האמנה בין ישראל ליוון אכן קובעת חריג כזה, ולכן יש לבדוק היטב את מבנה ההשקעה לפני ביצוע מכירה של מניות בחברה יוונית (ולהפך).

הכנסות מעבודה

הכנסות ממשכורת או שכר, לרבות דמי ניהול וכל תשלום אחר המתקבל בעד עבודה, נכנסות אף הן לגדר האמנה. הכלל הבסיסי הוא שמשכורת תמוסה במדינה שבה מתבצעת העבודה. אולם, קיים פטור נפוץ המכונה “כלל 183 הימים”. אם אדם תושב מדינה אחת עובד במדינה השנייה לתקופה שאינה עולה על 183 ימים בשנת מס, ומתקיימים תנאים נוספים (כגון שמעסיקו אינו תושב המדינה השנייה ושלא מדובר במוסד קבע), אזי הכנסתו לא תמוסה במדינה בה עבד, אלא רק במדינת תושבותו. פטור זה חשוב במיוחד עבור יועצים, פרילנסרים ועובדים הנשלחים למשימות קצרות בחו”ל. עבור אמנים וספורטאים, קיימים בדרך כלל כללים מיוחדים באמנות מס, המאפשרים למדינת המקור למסות את הכנסתם ללא קשר לכלל 183 הימים.

דרכים למניעת כפל מס: זיכוי מול פטור

האמנה מציעה שני מנגנונים עיקריים למניעת כפל מס: שיטת הזיכוי ושיטת הפטור. רוב ההוראות באמנת ישראל-יוון, וכן בדין הישראלי, פועלות בשיטת הזיכוי.

שיטת הזיכוי

בשיטת הזיכוי, מדינת התושבות מחייבת את הנישום במס על הכנסותיו מכל מקור, כולל הכנסות שהופקו במדינה האחרת. אולם, היא מעניקה זיכוי בגין המס ששולם במדינה האחרת, וזאת עד לגובה המס שהיה משולם עליה במדינת התושבות. כלומר, משלמים את המס הגבוה מבין השניים. אם המס ששולם ביוון גבוה מהמס בישראל, הזיכוי הישראלי יוגבל לגובה המס בישראל, ולא ניתן לקבל החזר על העודף. חשוב לאסוף את כל האישורים המעידים על תשלום המס ביוון כדי שרשויות המס בישראל יכירו בזיכוי. אישורים אלו יכולים לכלול דוחות מס, קבלות תשלום ואישורי ניכוי מס במקור.

שיטת הפטור

בשיטת הפטור, מדינת התושבות פשוט פוטרת את ההכנסה שהופקה במדינה האחרת ממס. שיטה זו פחות נפוצה באמנה הספציפית הזו עבור רוב סוגי ההכנסות, אך קיימת בחלקים מסוימים באמנות מס אחרות או עבור סוגי הכנסה ספציפיים. בישראל, פטור ממיסוי הכנסות חוץ נדיר יחסית, למעט במקרים מוגדרים כמו הכנסות מדיבידנדים מסוימים מחברה זרה בשיעור החזקה מסוים.

כיצד לדווח נכון לרשויות המס בישראל וביוון

החלק המעשי והקריטי ביותר ביישום אמנת המס הוא הדיווח הנכון לרשויות המס. טעויות בדיווח עלולות להוביל לחבות מס לא מנוצלת, קנסות, ובמקרים חמורים אף להליכים פליליים. הנה פירוט הצעדים והדגשים העיקריים:

דיווח ביוון

ככלל, כל הכנסה המופקת ביוון על ידי תושב ישראל (או כל אדם אחר), חייבת בדיווח לרשויות המס היווניות ובשניית מס בהתאם לדין היווני ולהוראות האמנה. הדיווח נעשה באמצעות הגשת דוח מס שנתי (E1) ביוון, לעיתים בצירוף נספחים רלוונטיים (כמו E9 עבור נדל”ן). ישראלים רבים הפועלים ביוון בוחרים למנות נציג מס מקומי (לרוב רואה חשבון יווני) שיטפל בענייני הדיווח והמס ביוון. זהו צעד מומלץ ביותר, שכן המערכת היוונית עשויה להיות שונה ומורכבת, ודרישות הדיווח והמועדים עשויים להיות ייחודיים. קבלות ואישורי תשלום מס הם חיוניים להצגה לרשויות המס בישראל.

דיווח בישראל – חובת דיווח גלובלית

כידוע, מדינת ישראל מפעילה שיטת מיסוי פרסונלית (“מיסוי גלובלי”). המשמעות היא שתושב ישראל חייב במס על כלל הכנסותיו, בין אם הופקו בישראל ובין אם בחו”ל. לכן, גם אם שולם מס ביוון, חלה חובה לדווח על ההכנסה גם לרשויות המס בישראל. הדיווח נעשה באמצעות הדוח השנתי למס הכנסה (טופס 1301) בצירוף נספחים ייעודיים להכנסות חוץ:

1. טופס 150 – פרטים על תושב חוץ: אם מדובר בתושב חוץ (יווני) בעל הכנסות מישראל. אך במקרה שלנו, כאשר תושב ישראל בעל הכנסות מיוון, יש להתמקד בנספחים אחרים.

2. טופס 1067 – דו”ח על הכנסות מחו”ל: טופס זה הוא המרכזי לדיווח על הכנסות שוטפות מחו”ל (שכר דירה, ריבית, דיבידנדים, עסק וכו’). יש לפרט בטופס את סוג ההכנסה, המדינה שבה הופקה, סכום ההכנסה, וסכום המס ששולם באותה מדינה. חשוב לצרף לטופס אסמכתאות על תשלומי המס ביוון.

3. טופס 1324 – פרטים על ניכויים בגין מס זר: זהו הטופס שבו מחושב הזיכוי בגין המס ששולם בחו”ל. יש למלא אותו בקפידה, שכן הוא קובע את סכום הזיכוי שיוכר על ידי רשות המיסים בישראל. הזיכוי מוגבל לשיעור המס הישראלי שחל על אותה הכנסה. במילים אחרות, גם אם שילמתם מס גבוה יותר ביוון, הזיכוי בישראל לא יעלה על שיעור המס שהייתם משלמים אילו ההכנסה הייתה מופקת בישראל.

מועדי הדיווח בישראל הם בדרך כלל עד סוף חודש אפריל של השנה העוקבת לשנת המס, אך נישומים המיוצגים על ידי רואי חשבון זוכים להארכות אוטומטיות. איחור בדיווח עלול לגרור קנסות וריביות. יש לוודא שהדיווח הישראלי תואם את הדיווח היווני ומגובה במסמכים רלוונטיים. עקב המורכבות, מומלץ בחום להיעזר ביועץ מס או רואה חשבון בעל התמחות במיסוי בינלאומי, שיודע לנווט בין דרישות שתי מערכות המס.

ניואנסים ודגשים נוספים למשקיעים

מעבר לסעיפים המרכזיים, קיימים מספר ניואנסים ודגשים שחשוב להכיר:

מנגנוני מניעת התחמקות ממס: אמנות מס כוללות בדרך כלל סעיפים למניעת התחמקות ממס. חשוב לזכור כי האמנה נועדה למנוע כפל מס לגיטימי, ולא לאפשר תכנוני מס אגרסיביים המנוגדים לרוח האמנה. רשויות המס בשתי המדינות עשויות לבחון עסקאות חשודות.

החלפת מידע: אמנת המס כוללת סעיף המאפשר לרשויות המס בישראל וביוון להחליף מידע הדדי. משמעות הדבר היא שרשות המיסים בישראל יכולה לבקש ולקבל מידע על הכנסות ונכסים של ישראלים ביוון, ולהפך. עובדה זו מחזקת את הצורך בדיווח מלא ושקוף.

שינויים בחוקי המס המקומיים: חשוב לזכור שחוקי המס הפנימיים בישראל וביוון משתנים מעת לעת. אף שהאמנה קודמת לחוקים אלה, היא אינה סטטית לחלוטין. שינויים בחוק המקומי יכולים להשפיע על האופן שבו מיושמות הוראות האמנה, ועל שיעורי המס בפועל. לכן, יש להישאר מעודכנים בשינויים אלה.

פרשנות האמנה: לעיתים קרובות מתעוררות מחלוקות סביב פרשנות סעיפים באמנה. במקרים אלה, יש להיעזר במומחים משפטיים וחשבונאיים המכירים את הפסיקה וההלכות בשתי המדינות, ואף לבחון אפשרות להליכי הסכמה הדדית בין רשויות המס.

מגמות שוק הנדל”ן היווני: מעבר לסוגיות המס, למי ששוקל השקעה בנדל”ן יווני, יש לזכור כי השוק שם נמצא בתנופה משמעותית בשנים האחרונות, במיוחד באזורי התיירות ובערים הגדולות. אך כמו בכל שוק, קיימים סיכונים. עלייה בביקוש עלולה לגרור גם עליית מחירים ואף להתקרבות ל”בועה” מקומית. מיסים מקומיים, עמלות רכישה ותחזוקה, והשפעות תיירות (כגון חוקי השכרה קצרת טווח) חייבים להילקח בחשבון בחישוב הכדאיות הכלכלית הכוללת, לצד שיקולי האמנה.

סיכום והמלצות מעשיות

אמנת המס בין ישראל ליוון היא כלי אדיר, אך מורכב, עבור כל מי שמבקש לבצע פעילות כלכלית בין שתי המדינות. היא מסייעת במניעת כפל מס, מפחיתה שיעורי מס במקור על הכנסות פסיביות, ומעניקה וודאות רבה יותר למשקיעים וליזמים. אולם, ההנאה מהטבות אלו תלויה באופן קריטי בהבנה מעמיקה של סעיפי האמנה ובעיקר, בדיווח נכון ומדויק לרשויות המס בשתי המדינות.

עבור משקיעים ישראלים, במיוחד בתחום הנדל”ן, הבנת האופן שבו מטופלים רווחי שכירות ורווחי הון ביוון ולאחר מכן בישראל (דרך מנגנון הזיכוי) היא בסיסית. עבור עסקים, ההבנה מתי נוצר “מוסד קבע” ביוון היא זו שתקבע האם הם יחויבו במס שם. דיבידנדים, ריבית ותמלוגים זוכים אף הם להגנה משמעותית שמפחיתה את הנטל הראשוני.

בסופו של דבר, המסר העיקרי למשקיעים וליזמים הוא הצורך בתכנון מוקפד ופרואקטיבי. אל תסתמכו על הבנה חלקית או על “ידע כללי”. ההבדלים הקטנים בין סעיפי האמנה לבין הדין הפנימי, ובין דרכי הדיווח בשתי המדינות, הם אלה שעשויים לחסוך או לעלות לכם כסף רב. התייעצות עם מומחי מס בישראל ובמקביל, עם יועץ מס מקומי ביוון, היא לא רק המלצה, אלא הכרח לכל מי שמבקש למצות את הפוטנציאל הכלכלי הגלום ביחסים ההולכים ומתפתחים בין ישראל ליוון, תוך מזעור הסיכונים המיסויים. רק כך, תוכלו לוודא שאתם פועלים באופן חוקי, יעיל ורווחי.