לא המדד ה”צעיר” ניצח: מה באמת השתנה במאבק בין ת”א 35, ת”א 90 ות”א 125

נהוג לחשוב שמדדי המניות בתל אביב מספרים סיפור פשוט: ת״א 35 הוא המדד הכבד והאיטי, ת״א 90 הוא מנוע הצמיחה, ות״א 125 נמצא איפשהו באמצע. זו הייתה חלוקה נוחה, קלה לזכירה, ואפילו די משכנעת. אלא שהשוק המקומי בשנה האחרונה שיבש את הסדר הזה והמחיש עד כמה תוויות כאלה נשחקות מהר.

כשבורסת תל אביב שוברת שיאים בתדירות חריגה, לא מדובר רק באפקט של כותרות חיוביות. מאחורי המהלך הזה עומד שינוי עמוק יותר באופן שבו משקיעים מסתכלים על המדדים המרכזיים, ובמיוחד על ת״א 35. במשך שנים המדד הזה סבל מדימוי לא מחמיא: מקום שבו יושבות החברות הגדולות, הבנקים, חברות הביטוח, מעט נדל״ן, והרבה פחות תחושת צמיחה. מנגד, ת״א 90 נהנה כמעט אוטומטית מתדמית של מדד עם יותר תנועה, יותר צמיחה, יותר פוטנציאל.

אבל מדד לא מתנהג לפי אופי, אלא לפי הרכב, מחזור ענפי ותזמון. כשמניה גדולה במיוחד מושכת את המדד כלפי מטה לאורך זמן, כל המדד סופג את התדמית. זה בדיוק מה שקרה בעשור הקודם, בין השאר על רקע חולשה משמעותית במניות דומיננטיות מענף הפארמה. הציבור הפנים את המסר, וכסף פסיבי זרם בהדרגה למדדים שנראו רעננים יותר. במילים אחרות, חלק מהפופולריות של ת״א 90 לא נבע מיתרון קבוע ומהותי, אלא גם מתגובה למחזור מאוד מסוים בשוק.

החזרה של הגדולות לא הגיעה משום מקום

מה שהשתנה בשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופה האחרונה, הוא שמניות הענק של הבורסה המקומית חזרו למרכז הבמה. בסביבה שבה הבנקים מציגים רווחיות גבוהה, חברות הביטוח נהנות משוקי הון חזקים, והשוק המקומי כולו מקבל רוח גבית מהתחזקות השקל ומהערכות לשיפור בסיכון הגיאופוליטי, לת״א 35 יש פתאום יתרונות שקשה לפספס.

וזה לא רק סיפור של תשואה נקודתית. כשהחברות הגדולות חוזרות להוביל, מתקבל מדד עם נזילות גבוהה יותר, סחירות עמוקה יותר וחשיפה לחברות שהשוק עוקב אחריהן ומתמחר אותן באופן שוטף. עבור משקיעים רבים, במיוחד מי שלא מחפשים לנהל תיק אקטיבי על בסיס יומי, זה לא פרט טכני. זה חלק מהותי מהעניין.

העליות החדות שנרשמו השנה בת״א 35, יחד עם רצף השיאים, עשו עוד דבר: הן שברו את ההרגל לחשוב שמדד הדגל המקומי הוא בהכרח גם המדד הפחות מעניין. בפועל, כששוק מתכנס מחדש אל מניות הליבה שלו, דווקא מדד גדול ומרוכז יכול להפוך למדד הבולט של התקופה.

למה ת״א 90 עדיין מושך, גם כשהוא לא תמיד מוביל

כל זה לא אומר שת״א 90 איבד את ההצדקה שלו. להפך. הוא עדיין מעניק חשיפה רחבה יותר לחברות בגודל בינוני, כאלה שלעתים נמצאות בשלב מתקדם יותר של צמיחה, ועם פוטנציאל לתנודתיות גבוהה יותר לשני הכיוונים. זו בדיוק הנקודה: ת״א 90 לא בהכרח טוב יותר, אלא פשוט מתנהג אחרת.

בתקופות מסוימות, בעיקר כשהמשקיעים מחפשים סיכון, חדשנות או סיפור עסקי מתפתח, מדד כזה יכול לבלוט. אבל באותה מידה הוא גם רגיש יותר למימון יקר, להאטה בפעילות המקומית או להיחלשות בסנטימנט. מי שזוכר רק את השנים החזקות שלו והופך אותן לכלל קבוע, מפספס את העובדה שמדדים אינם תכונת אופי. הם תוצאה של תנאי שוק.

יש כאן גם לקח רחב יותר. בשוק ההון, הציבור נוטה לרדוף אחרי מה שעבד לאחרונה ולבנות סביבו סיפור עקרוני. זה נכון במדדים, וזה נכון גם במניות בודדות, בבוטים למסחר ובמודלים שאמורים “לסרוק הכול”. טכנולוגיה יכולה לעזור לארגן מידע, לזהות דפוסים ולחסוך זמן, אבל היא לא פותרת את הבעיה הוותיקה ביותר של המשקיעים: הנטייה להסיק ממגמה קצרה מדי מסקנה ארוכה מדי.

ת״א 125 אינו פשרה, אלא בחירה אחרת

בין שני המחנות ניצב ת״א 125, שלעתים נתפס כברירת מחדל אפרפרה. זו תפיסה שמפספסת את היתרון האמיתי שלו. המדד הזה לא נועד לנצח בכל שנה את שני המדדים האחרים, אלא לספק חשיפה רחבה יותר לשוק המקומי באמצעות שילוב של החברות הגדולות והבינוניות יחד.

מי שמבקשים פיזור רחב יותר בתוך ישראל, בלי להכריע אם התקופה הקרובה תיטיב דווקא עם בנקים וביטוח או דווקא עם חברות השורה השנייה, מקבלים כאן תשובה פשוטה יחסית. ת״א 125 מפחית את התלות בנרטיב אחד. זה אולי פחות מסעיר, אבל לפעמים דווקא מה שפחות דרמטי גם עקבי יותר.

וגם כאן כדאי להיזהר מניסוחים מוחלטים. פיזור לא מבטל סיכון, ומדד רחב עדיין מושפע מאוד מהרכב ענפי, ממשקלן של החברות הגדולות בתוכו ומהכיוון הכללי של המשק המקומי. ובכל זאת, הוא משנה את אופי החשיפה.

מה בעצם קונים כשקונים “מדד”

מאחורי הוויכוח בין המדדים מסתתרת שאלה מועילה יותר: מה המשקיע באמת קונה כשהוא בוחר מדד מסוים. לא רק רשימה של מניות, אלא סל של הטיות.

• בת״א 35 יש בדרך כלל משקל גבוה יותר לחברות גדולות, סחירות ומבוססות יחסית.

• בת״א 90 קיימת נטייה לחשיפה גבוהה יותר לחברות בינוניות, עם תנודתיות בולטת יותר.

• בת״א 125 מתקבל כיסוי רחב יותר, אם כי לא בהכרח איזון מושלם בין כל הענפים.

הנקודה הזו חשובה במיוחד בתקופה שבה יותר צעירים נכנסים לשוק דרך אפליקציות, תוכן ברשתות וכלי ניתוח חדשים. לא מעט משקיעים חדשים כבר יודעים לדבר על בינה מלאכותית, ניתוח טכני או סריקת מניות אוטומטית, אבל פחות עוצרים לשאול מה בדיוק יושב בתוך מוצר מדדי שנראה על פניו פשוט ונקי. בפועל, בחירה במדד היא בחירה במבנה שוק מסוים, לא רק בדרך נוחה “להיות בפנים”.

הלקח של השנה: תדמית בשוק היא נכס זמני

העניין המרתק באמת הוא לא רק שת״א 35 הציג ביצועים חזקים. העניין הוא שהשוק אילץ את המשקיעים לעדכן תבנית ישנה. מדד שרבים ראו בו שריד של בורסה ותיקה חזר להיות מוקד עניין. מדד שבמשך שנים נהנה מהילה כמעט אוטומטית אצל מי שחיפשו דינמיות כבר לא נהנה ממנה באותה מידה. והמדד הרחב, שבדרך כלל נשאר מחוץ לאור הזרקורים, נראה פתאום כמו אפשרות שקולה יותר מכפי שנהוג לתאר.

זה לא אומר שהסדר החדש קבוע. ייתכן שבמחזור שוק אחר התמונה שוב תתהפך. ריבית, רגולציה, מצב ביטחוני, התחזקות או חולשה של ענפים מסוימים, ואפילו המשקל של חברה גדולה אחת, יכולים לשנות הרבה. מי שבוחן מדד רק דרך המוניטין הישן שלו, עלול לגלות שהשוק כבר המשיך הלאה.

ואולי זו המסקנה השימושית ביותר מהשנה הנוכחית בבורסה המקומית: הבחירה בין ת״א 35, ת״א 90 ות״א 125 אינה תחרות יופי בין מדד משעמם למדד נוצץ. זו בחירה בין סוגים שונים של חשיפה לשוק הישראלי, וכל אחד מהם נראה אחרת כשהתנאים משתנים. לפעמים דווקא המדד שנראה מובן מאליו הוא זה שמצדיק בחינה מחודשת.

המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ ביטוחי, שיווק פנסיוני או המלצה לפעולה. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק את הנתונים האישיים ולקבל ייעוץ מתאים.