פרשות קרקע, זיהום והליכי תכנון מזכירות שהחוליה החלשה איננה רק הרישום הסופי, אלא כל מה שנמחק בדרך. כאן בדיוק מתחיל הדיון המעניין על בלוקצ'יין.
פרשות קרקע, זיהום והליכי תכנון מזכירות שהחוליה החלשה איננה רק הרישום הסופי, אלא כל מה שנמחק בדרך. כאן בדיוק מתחיל הדיון המעניין על בלוקצ'יין.
מנרב חזרה לבורסה, בסר בוחנת הנפקה, ובמקביל פרויקט תמ"א אחד נתקע על זכויות ישנות. דווקא שם מסתתרת תשובה טובה לשאלה למה נדל"ן טוקניזי עדיין לא הפך למיינסטרים.
כשקק"ל עוברת ממכירת קרקעות להחזקת דירות והשכרה מסובסדת, היא מבליטה שאלה רחבה יותר: מי שולט בנכס, איך מחלקים גישה, ועד כמה המערכת שקופה.
עסקאות קרקע, מחסור בעובדים, עלויות מימון והעדפות משקיעים משרטטים תמונה מפוכחת: החיבור בין קריפטו לנדל"ן עובר קודם כל דרך הכלכלה הישנה.
הנתונים החדשים על ההגירה מישראל לא נוגעים רק לדיור ולשוק העבודה. עבור תחום הקריפטו והבלוקצ'יין, זו עשויה להיות תזוזה שמחליפה מרכזי כוח, הון אנושי ואפילו את מפת היזמות המקומית.
שוק נדל"ן שמתפצל בין נכסי מצוקה, עצירת פרויקטים ועודפי היצע מחזיר לשיח רעיון ישן: להפוך נכסים לזכויות דיגיטליות סחירות. הפעם, הסיפור פחות נוצץ ויותר פרקטי.
הכותרות האחרונות לא הגיעו מעולם הבלוקצ'יין, אבל הן מסבירות לא מעט על הדרך שבה ביטקוין ושוק הקריפטו זזים עכשיו: דרך אנרגיה, נזילות ועצבים של שווקים.
מי שממשיך למדוד פרויקטי בלוקצ'יין רק לפי באזז, מפספס את מה שבאמת מזיז ערך: תזרים, ממשל, חשיפה מקומית והקשר לכלכלה הריאלית.
הוויכוחים האחרונים סביב תכנון עירוני במרכז הארץ מזכירים משהו מוכר מאוד מקריפטו: טכנולוגיה לא נכשלת רק בגלל קוד, אלא בגלל גישה, תמריצים וסדרי עדיפויות.
שלושה סיפורים כלכליים שנראים לא קשורים זה לזה מצביעים על שינוי עמוק גם בעולם הבלוקצ'יין: פחות סיסמאות, יותר דרישה למודל עובד, בקרה ושקיפות אמיתית.







ניסים עמרני: אין ספק שבהשקעות חשוב להבין מה הביטחונות שיש. כל מי שעושה השקעה ויש לו ניסיון מבין כמה חשוב אהבתי את הקונספט והכיוון בהחלט לא משהו שרואים ברבה בשוק. נשמע ממש טוב!