לא מעט רוכשים מגיעים ליוון עם מספר אחד בראש, אבל מפספסים את מה שקובע אם נכס באמת עובד לאורך זמן: מיקום מדויק, תפעול, רגולציה וקהל היעד בפועל.
לא מעט רוכשים מגיעים ליוון עם מספר אחד בראש, אבל מפספסים את מה שקובע אם נכס באמת עובד לאורך זמן: מיקום מדויק, תפעול, רגולציה וקהל היעד בפועל.
האזעקות, תרחישי הנפט ומניות הביטוח מספרים יחד סיפור אחד: השוק לא שואל רק אם יש מלחמה, אלא איך היא מתנהלת וכמה זמן היא יכולה להימתח.
יום ירוק בתל אביב חיבר יחד ביטוח, זיקוק, שיקום ותשתיות. מאחורי המספרים הסתתרו כמה מנועים שונים לגמרי.
חוק שיקום חדש, הגרלות ענק וריכוז כוח אצל יזמיות גדולות מחדדים שאלה אחרת: איפה טכנולוגיית בלוקצ'יין באמת יכולה להשתלב בשוק הדיור, ואיפה היא עדיין לא נוגעת בלב הבעיה.
הכותרות מהשבועות האחרונים לא עוסקות באתונה או בסלוניקי, ובכל זאת הן משנות את הדרך שבה ישראלים בוחנים דירה ביוון. פחות רומנטיקה, יותר מאקרו.
המספר הגדול שסביב AIR מושך תשומת לב, אבל בעולם ההשקעות השאלה האמיתית היא לא כמה הוזמן, אלא מה מתוך זה יבשיל לעסק פעיל.
הסערה סביב הקרקעות בשדה דב מחדדת נקודה לא נעימה לכל מי שמדבר על טוקניזציה של נכסים: ספר חשבונות חכם לא יודע לנקות קרקע, ולא פותר אי ודאות רגולטורית.
הדיון על דירה ביוון נהג להסתובב סביב מחיר, מיקום ותשואה. בשנה האחרונה נכנסו למשוואה גם אנרגיה, מטבע ועלויות תפעול, והם משפיעים יותר ממה שנדמה.
המטחים, הכותרות והתקיפות מציירים תמונת חירום. בשווקים מתקבלת תמונה מורכבת יותר: נפט שנרגע, זהב שמטפס ומניות שמנסות לתמחר תרחיש מוגבל ולא מלחמה פתוחה ומתמשכת.
פרשות קרקע, זיהום והליכי תכנון מזכירות שהחוליה החלשה איננה רק הרישום הסופי, אלא כל מה שנמחק בדרך. כאן בדיוק מתחיל הדיון המעניין על בלוקצ'יין.







ניסים עמרני: אין ספק שבהשקעות חשוב להבין מה הביטחונות שיש. כל מי שעושה השקעה ויש לו ניסיון מבין כמה חשוב אהבתי את הקונספט והכיוון בהחלט לא משהו שרואים ברבה בשוק. נשמע ממש טוב!