מהנפקת נדל"ן נפרדת ועד טעינת-על לרכב חשמלי, עסקים בישראל משרטטים מודל זהיר יותר: פחות הימור על מנוע צמיחה יחיד, יותר גמישות מול שוק תנודתי.
מהנפקת נדל"ן נפרדת ועד טעינת-על לרכב חשמלי, עסקים בישראל משרטטים מודל זהיר יותר: פחות הימור על מנוע צמיחה יחיד, יותר גמישות מול שוק תנודתי.
באירופה זו תחנת הדלק, בישראל זה משרד המכירות. בשני המקרים, הכותרת הרשמית נשארת סבירה יחסית, אבל הלחץ האמיתי זז לתנאי העסקה.
שלושה סיפורים שונים לכאורה, מאלרוב ועד הולמס פלייס, מצביעים על שינוי בטון של השוק: סחירות, הוצאות ומבנה הון חזרו למרכז.
לא רק המניות מגיבות להסלמה. גם המטבע, הנדל"ן העירוני והאופן שבו המדינה מנסה לשקם אזורי פגיעה מתחילים לזוז יחד, וכל אחד מהם מספר סיפור אחר על תמחור סיכון.
מסבב ענק בחברת כטב"מים ועד אקזיט מהיר על קרקע, כמה עסקאות בולטות מלמדות שהשוק המקומי חוזר לשלם פרמיה על נרטיב, נדירות ותזמון.
שלושה סיפורים מהנדל"ן המקומי מחדדים נקודה לא נוחה לעולם הבלוקצ'יין: נזילות דיגיטלית לא מוחקת מורכבות משפטית, תכנונית ותפעולית.
שלוש כותרות שנראות לא קשורות זו לזו מספרות בעצם את אותו סיפור: המשקיעים בישראל פועלים בתוך מציאות שבה הסיכון הביטחוני, מחירי הנכסים והריבית כבר לא יושבים בעולמות נפרדים.
עסקאות נדל"ן יקרות, דוחות תנודתיים ואי-ודאות ביטחונית לא הופכים נכסים לבלוקצ'יין בן לילה. הם כן מסבירים למה יותר גופים פיננסיים בודקים שוב טוקניזציה.
חוק שיקום חדש, הגרלות ענק וריכוז כוח אצל יזמיות גדולות מחדדים שאלה אחרת: איפה טכנולוגיית בלוקצ'יין באמת יכולה להשתלב בשוק הדיור, ואיפה היא עדיין לא נוגעת בלב הבעיה.
מנרב חזרה לבורסה, בסר בוחנת הנפקה, ובמקביל פרויקט תמ"א אחד נתקע על זכויות ישנות. דווקא שם מסתתרת תשובה טובה לשאלה למה נדל"ן טוקניזי עדיין לא הפך למיינסטרים.







ניסים עמרני: אין ספק שבהשקעות חשוב להבין מה הביטחונות שיש. כל מי שעושה השקעה ויש לו ניסיון מבין כמה חשוב אהבתי את הקונספט והכיוון בהחלט לא משהו שרואים ברבה בשוק. נשמע ממש טוב!