החרטה של הברקזיט (Bregret): חמש שנים אחרי, בריטניה מחפשת דרך חזרה לשוק האירופי

חמש שנים חלפו מאז יום ה־31 בינואר 2020, כאשר הממלכה המאוחדת פרשה באופן רשמי מהאיחוד האירופי – רגע דרמטי שסימן שינוי גיאופוליטי וכלכלי עמוק. ההבטחה ל”בריטניה גלובלית” משוחררת מכבלי הרגולציה האירופית, עם חופש לסחור באופן עצמאי עם מדינות ברחבי העולם ולשלוט בגבולותיה, הלהיבה רבים. כעת, במבט לאחור, נראה כי האופוריה התחלפה בתחושה הולכת וגוברת של חרטה, או כפי שכונתה ברחוב הבריטי – “ברקזיט”. הדיבורים על דרך חזרה, או לכל הפחות על מציאת מודל יחסים חדש וקרוב יותר עם השוק האירופי, הולכים ומתגברים. מה מניע את השינוי הזה בתפיסה, ומהן ההשלכות הכלכליות והנדל”ניות של המסע המורכב הזה?

הבטחות לחוד, מציאות לחוד: בחינה כלכלית של חמש שנות פוסט-ברקזיט

הקמפיין למען הברקזיט התבסס על שורה של הבטחות נוצצות: פישוט רגולציה, חיסכון של מיליארדי ליש”ט שיועברו למערכת הבריאות הלאומית (NHS), שליטה מוחלטת בהגירה, וחתימה על הסכמי סחר פורצי דרך עם כלכלות עולמיות. בפועל, התמונה הכלכלית מורכבת בהרבה, ורבים טוענים כי הנתונים מצביעים על חסרונות משמעותיים שנבעו מהמהלך.

אחד האזורים שנפגעו באופן המיידי והברור ביותר הוא הסחר עם האיחוד האירופי. לפני הברקזיט, האיחוד היה שותף הסחר הגדול ביותר של בריטניה, ובהפרש ניכר. המעבר לגבולות עם בדיקות מכס, דרישות תאימות חדשות ובירוקרטיה גוברת, הקשה על חברות בריטיות לייצא לאירופה ועל חברות אירופיות לייבא לבריטניה. מחקרים שונים, כולל אלה של משרד האחריות התקציבית (Office for Budget Responsibility) ושל המרכז לביצועים כלכליים (Centre for Economic Performance) ב-LSE, מראים ירידה משמעותית בהיקף הסחר בין בריטניה לאיחוד האירופי בהשוואה לתרחיש בו בריטניה הייתה נשארת חברה. הירידה הזו אינה מפוצה באופן מלא על ידי הסכמי סחר חדשים עם מדינות אחרות, שרובם בעלי השפעה כלכלית מוגבלת יחסית למשקל הסחר עם אירופה.

ההשלכות של הברקזיט ניכרות גם בתחום התמ”ג. על פי הערכות שונות, הכלכלה הבריטית צומחת באופן איטי יותר ממה שהייתה צומחת לולא הפרישה. הבנק המרכזי של אנגליה (Bank of England) וה-OBR הצביעו על ירידה בתוצר הפוטנציאלי של בריטניה כתוצאה מהברקזיט, בעיקר בגלל ירידה בפריון, בהשקעות ובהיצע העבודה. משמעות הדבר היא שלבריטים יש פחות כסף זמין, והממשלה מתמודדת עם קשיי מימון גדולים יותר לשירותים ציבוריים.

האינפלציה הגבוהה שפקדה את בריטניה בשנים האחרונות, אף שחלקה הגדול גלובלי, הוחמרה על ידי הברקזיט. מחסומי סחר והפחתת יבוא זול מאירופה העלו את עלויות המזון והמוצרים הבסיסיים, ותרמו לעליית יוקר המחיה. בנוסף, הליש”ט נחלשה אל מול הדולר והאירו, מה שהופך יבוא (גם מחוץ לאירופה) ליקר יותר, ומקטין את כוח הקנייה של הצרכן הבריטי.

שוק העבודה וההשקעות: רוחות של שינוי

אחד הטיעונים המרכזיים של תומכי הברקזיט היה הצורך בהגבלת ההגירה. בפועל, הדבר יצר חוסר חמור בכוח אדם במגזרים קריטיים רבים. בתי חולים, מוסדות סיעוד, חקלאות, בנייה, אירוח, ולוגיסטיקה – כולם סובלים ממחסור בעובדים מיומנים ולא מיומנים. בריטים רבים אינם מעוניינים לעבוד במשרות מסוימות, או שחסרים להם הכישורים הנדרשים. העזיבה של עובדים מהאיחוד האירופי, שלא הוחלפה באופן מספק, הובילה לעיתים קרובות לעיכובים, ביטולים, ואף להרס יבולים חקלאיים, כפי שדווח ב”אלפא – פורטל כלכלה, נדל”ן ועסקים” בניתוחי עומק קודמים.

תחום ההשקעות הישירות הזרות (FDI) גם הוא ספג מכה. חברות בינלאומיות רבות ראו בבריטניה שער כניסה נוח לשוק האירופי המאוחד. עם הפרישה, נאלצו חלקן לשקול מחדש את מיקומן, וחלקן אף העבירו חלק מפעילותן למדינות האיחוד, כמו אירלנד, צרפת או גרמניה. הנתונים מצביעים על ירידה באטרקטיביות של בריטניה כיעד להשקעות זרות חדשות, בטח בהשוואה למדינות אירופאיות אחרות.

דוגמה בולטת לכך היא תעשיית הרכב. יצרניות רכב בינלאומיות עם מפעלים בבריטניה התמודדו עם עלויות ייצור גבוהות יותר וקשיים בשרשרת האספקה, מה שהוביל להאטה בהשקעות חדשות במגזר. היכולת להשיג חלפים מאירופה במהירות ובזול, ולייצא מכוניות לשוק האירופי ללא מכסים, הייתה קריטית לתעשייה הזו. כעת, המצב שונה, והדבר משפיע על אלפי משרות ועל תפוקת המפעלים.

לונדון כמרכז פיננסי: האתגרים וההתמודדות

הסיטי של לונדון נחשב במשך עשורים למוקד פיננסי עולמי מוביל, ורבים חששו כי הברקזיט יפגע קשות במעמדו. ה”דרכון הפיננסי” (Passporting rights), שאפשר לחברות פיננסיות מלונדון להציע שירותים בקלות בכל רחבי האיחוד האירופי, בוטל. כתוצאה מכך, בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות נאלצו להקים סניפים או להעביר חלק מפעילותם למרכזים פיננסיים אחרים באירופה, כמו פרנקפורט, פריז, דבלין או אמסטרדם.

אמנם, ה”אפוקליפסה” שחזו חלק מהפסימיים לא התממשה במלואה. לונדון עדיין שומרת על מעמד חשוב בזירה הפיננסית הגלובלית, בעיקר בתחומי בנקאות ההשקעות, ניהול נכסים, ושווקי מט”ח. אך ישנן עדויות ברורות למעבר של נכסים, עובדים ופעילויות מסוימות אל מחוץ לבריטניה. על פי נתוני בנק אוף אנגלנד, למעלה מטריליון ליש”ט של נכסים פיננסיים הועברו מבריטניה למדינות האיחוד האירופי מאז משאל העם. ההפסד הזה הוא משמעותי, גם אם לונדון עדיין נחשבת למרכז פיננסי עשיר ופעיל.

האתגר כעת הוא למצוא דרכים חדשות לשמר את התחרותיות של הסיטי. ממשלת בריטניה מקדמת רגולציה פיננסית “קלה” יותר בניסיון למשוך חזרה פעילויות מסוימות, אך הדבר מתנגש עם עקרון השוויון הרגולטורי (Equivalence) הנדרש על ידי האיחוד האירופי, המקשה על לונדון ליהנות מגישה מלאה לשוק האירופי מבלי ליישר קו עם כלליו.

השלכות על שוק הנדל”ן הבריטי

שוק הנדל”ן, מטבע הדברים, מושפע מכל מגמה כלכלית רחבה. הברקזיט יצר תנודות ואי ודאות שהשפיעו על סקטורים שונים בנדל”ן הבריטי.

נדל”ן מסחרי: הברקזיט השפיע במידה ניכרת על שוק הנדל”ן המסחרי, במיוחד בלונדון. חברות פיננסיות ובינלאומיות שהעבירו חלק מפעילותן ליבשת, פינו שטחי משרדים יקרים. אמנם, הצמיחה בתחום הטכנולוגיה והביוטק בלונדון פיצתה חלקית על הפגיעה, אך עדיין ניכרת ירידה בביקוש לשטחי משרדים מסורתיים במרכזים פיננסיים. שוק הנדל”ן הלוגיסטי, לעומת זאת, דווקא חווה פריחה יחסית, בשל צורך מוגבר במחסנים ומרכזי הפצה בסמוך לנמלים ולצירי תחבורה, כתוצאה מהאתגרים בשרשראות האספקה ומשינויי דפוסי הסחר.

נדל”ן למגורים: ההשפעה על שוק המגורים מורכבת יותר. מצד אחד, ירידה בהגירה נטו מאירופה עשויה להפחית את הביקוש בחלק מהאזורים, במיוחד בערים הגדולות שקלטו בעבר מספר רב של מהגרים. מנגד, חוסר הוודאות הכלכלית הכולל, האינפלציה הגבוהה, ועליית הריביות (שאינן קשורות רק לברקזיט אך הוחמרו על ידו), הפחיתו את כוח הקנייה של רוכשי דירות מקומיים. המחירים עדיין גבוהים מאוד באזורים מסוימים, אך קצב העליות התמתן משמעותית, ובאזורים מסוימים אף נרשמו ירידות. משקיעים זרים, שהיוו גורם משמעותי בשוק הנדל”ן הבריטי, הפכו זהירים יותר, בין היתר בשל חוסר הוודאות הפוליטית והכלכלית סביב עתיד היחסים עם האיחוד האירופי.

פיתוח ותשתיות: הפרויקטים הגדולים של פיתוח תשתיות, כמו רכבת ה-HS2, מתמודדים עם עלויות גדלות ומחסור בעובדים מיומנים, חלקם תוצאה ישירה של מדיניות ההגירה שלאחר הברקזיט. הדבר מעלה את עלויות הפרויקטים ומעכב את השלמתם, מה שמשפיע על היצע הקרקעות והנדל”ן העתידי. באזורים שונים בבריטניה, היכן שכלכלות מקומיות תלויות בייצוא לאירופה, נרשמו האטה בצמיחה הכלכלית ובפיתוח נדל”ן חדש.

החרטה מתגברת: עלייה בשיח הפוליטי על קשרי אירופה

הסקרים בשנים האחרונות מראים מגמה עקבית: שיעור הולך וגדל של בריטים סבורים כי ההחלטה לפרוש מהאיחוד האירופי הייתה שגויה. נתונים אלה, יחד עם הלחץ הגובר מצד מגזרים עסקיים, מובילים לדיון מחודש בבריטניה על עתיד יחסיה עם אירופה. השיח הפוליטי, שבעבר התמקד ב”הפקת המיטב” מהברקזיט, מתחיל להישמע אחרת.

מפלגת הלייבור, שנמנעה זמן רב מלהתייחס מפורשות לאפשרות של חזרה לשוק היחיד או לאיחוד מכסים, החלה לרמוז על צעדים שיכולים להביא להידוק היחסים הכלכליים עם האיחוד האירופי, אם כי עדיין תוך שמירה על עקרונות הברקזיט כמו שליטה בגבולות. מנהיג הלייבור, קיר סטארמר, דיבר על “קשר כלכלי קרוב יותר” ועל שיפור ההסכם הנוכחי, ודחף ל”הסכם וטרינרי” עם האיחוד האירופי שיסיר חלק מהמחסומים לסחר במוצרי מזון וחקלאות – צעד פרגמטי שיכול להקל על הנטל על החקלאים והצרכנים.

גם בקרב המפלגה השמרנית יש קולות, אם כי עדינים יותר, המרמזים על הצורך בבחינה מחודשת. חברות עסקיות גדולות קוראות לממשלה להפחית את הבירוקרטיה ולהקל על הסחר עם השוק האירופי, ומצביעות על נזקים כלכליים מתמשכים. נראה שהדיון כבר אינו סובב סביב השאלה “האם הברקזיט היה טעות?”, אלא “כיצד מתקנים את הנזקים שנגרמו, ומהי הדרך הטובה ביותר להתקדם?”

דרכים חזרה: מודלים אפשריים והאתגרים

המונח “דרך חזרה לשוק האירופי” אינו אומר בהכרח חברות מלאה באיחוד האירופי, מה שאינו ריאלי בטווח הנראה לעין ואינו נתמך על ידי רוב הציבור הבריטי. הוא מתייחס בדרך כלל לאחד ממודלי הקשר הבאים, או לשילוב ביניהם:

1. חברות בשוק היחיד (Single Market): מודל הדומה לזה של נורבגיה, איסלנד וליכטנשטיין. הוא מעניק גישה מלאה לארבע חירויות התנועה (סחורות, שירותים, הון ואנשים) אך מחייב אימוץ של רגולציה אירופית ללא יכולת השפעה עליה, ותשלום תרומה לתקציב האיחוד. סעיף תנועת האנשים הוא המכשול הפוליטי המרכזי למודל זה, שכן שליטה בגבולות הייתה אבן יסוד בטיעוני הברקזיט.
2. חברות באיחוד המכסים (Customs Union): מודל הדומה לזה של טורקיה, המבטל מכסים על סחורות עם האיחוד האירופי ומחייב מדיניות מכס משותפת כלפי מדינות שלישיות. מודל זה פותר חלק מבעיות הסחר בסחורות, אך עדיין אינו נותן מענה לתחום השירותים ולארבע החירויות. הוא גם פוגע ביכולת בריטניה לחתום על הסכמי סחר עצמאיים לחלוטין.
3. הסכם סחר מקיף ומשופר: שיפור ההסכם הקיים (Trade and Cooperation Agreement) באופן שיכלול הקלות נוספות בסחר, בתחום הווטרינרי, בשירותים, ובזיהוי הדדי של הסמכות מקצועיות. זוהי הדרך המועדפת על מפלגת הלייבור כיום, והיא נחשבת לפחות פולשנית מבחינה פוליטית.

האתגר הפוליטי בבריטניה הוא למצוא מודל שיכול לזכות בתמיכה ציבורית רחבה, מבלי להיתפס כ”בגידה” בעקרונות הברקזיט על ידי חלק גדול מהאוכלוסייה. מנגד, האיחוד האירופי מעוניין לשמר את שלמות השוק היחיד ועקרונותיו, ולא ימהר להעניק לבריטניה הטבות ללא התחייבויות תואמות, כדי לא ליצור תקדים למדינות אחרות.

הזווית האירופית: בין קשיחות לפרגמטיות

מנקודת מבטה של אירופה, הברקזיט היה אירוע מצער אך מלמד. האיחוד האירופי הדגיש בעקביות את הצורך לשמור על “ארבע החירויות” של השוק היחיד כבלתי ניתנות לחלוקה. כל ניסיון של בריטניה לקבל גישה סלקטיבית לשוק היחיד, ללא קבלת העקרונות במלואם, נתקל בקיר ברזל. המדינות החברות, במיוחד אלו עם קשרים כלכליים חזקים לבריטניה כמו אירלנד וגרמניה, עשויות לגלות גמישות מסוימת, אך קיימת גם עמדה אחידה למדי שהאיחוד לא יעשה ויתורים שיערערו את יסודותיו.

ובכל זאת, יש אינטרס משותף לשפר את היחסים. בריטניה נותרה כלכלה גדולה וחשובה, ושותפה אסטרטגית וביטחונית. יחסים מתוחים פוגעים גם בכלכלות האיחוד. לכן, ניתן לצפות לפרגמטיות מסוימת, במיוחד סביב נושאים טכניים כמו פרוטוקול צפון אירלנד, או הסכמים סקטוריאליים כמו בתחום הווטרינרי או שיתוף פעולה מדעי. חזרה מלאה לשוק היחיד אינה על הפרק מבחינת האיחוד האירופי ללא קבלת כללים ברורים, אך שיפור דרמטי בהסכם הסחר הקיים הוא בהחלט אפשרי, וייתכן שאף רצוי לשני הצדדים.

מסקנות מעשיות למשקיעים בבריטניה

עבור משקיעים, הדינמיקה הזו יוצרת סביבת אי ודאות מתמשכת, אך גם הזדמנויות. אלפא, כפורטל כלכלה, נדל”ן ועסקים, רואה חשיבות עליונה בניתוח מעמיק של סיכונים וסיכויים בבריטניה:

1. סקטורים פגיעים ומוגנים: סקטורים התלויים בייצוא לאירופה או בשרשראות אספקה אירופיות ממשיכים להיות פגיעים. לעומת זאת, חברות שמתמקדות בשוק המקומי הבריטי, או בעלות אופי גלובלי מובהק שאינו תלוי בגישה ישירה לשוק האירופי, עשויות להיות יציבות יותר. סקטורים כמו טכנולוגיה, קלינטק וביוטק, שמבוססים על חדשנות ולא על תנועה חופשית של סחורות, עדיין אטרקטיביים.
2. נדל”ן – הבחנה אזורית וסקטוריאלית: בשוק הנדל”ן, יש להבחין בין סקטורים שונים ואזורים גיאוגרפיים. נדל”ן לוגיסטי ותעשייתי, ובמידה מסוימת נדל”ן למגורים בערים קטנות יותר מחוץ ללונדון (אך עם חיבורי תחבורה טובים), עשויים להציג יציבות. נדל”ן משרדי יוקרתי בלונדון נשאר רגיש למגמות פיננסיות ופוליטיות. אזורים ספציפיים שהיו תלויים במימון אירופי או בתעשיות ספציפיות נפגעו קשה יותר.
3. השפעת שערי חליפין: השפעת הברקזיט על הליש”ט היא גורם מכריע. פיחות הליש”ט הופך נכסים בריטיים לאטרקטיביים יותר למשקיעים זרים המחזיקים במטבעות חזקים יותר, אך גם מייקר את היבוא. תנודתיות בשער החליפין היא סיכון שיש לקחת בחשבון.
4. רגולציה ומדיניות: משקיעים צריכים לעקוב מקרוב אחר השינויים ברגולציה ובמדיניות הממשלתית, במיוחד בתחומי הסחר, ההגירה והשירותים הפיננסיים. כל צעד לכיוון התקרבות לאיחוד האירופי יכול להשפיע לטובה על סקטורים מסוימים, בעוד שקיפאון ימשיך להכביד.

בריטניה ניצבת בפני צומת דרכים. הדיון על הברקזיט רחוק מלהסתיים, וההכרה ב”חרטה” הולכת וגוברת. מציאת דרך חזרה, או לכל הפחות נתיב שיאפשר יחסים קרובים ויעילים יותר עם השוק האירופי, תהיה משימה מורכבת ורבת אתגרים, הן פוליטיים והן כלכליים. עם זאת, היא הכרחית עבור עתידה הכלכלי של הממלכה המאוחדת, ועשויה להציע אופק של יציבות וצמיחה למשקיעים.