כשהנפט, הגיוסים והפוליטיקה נפגשים עם הקריפטו

מי שמנסה להסביר את התנועות האחרונות בקריפטו דרך עדכוני רשת, שדרוגי פרוטוקול או ציוצים של יזמים, עלול לפספס את העיקר. לא פעם הסיפור מתחיל במקום אחר לגמרי: במחיר הדלק, באיום על נתיבי השיט של הנפט, או בחברות שמעדיפות לגייס הון פרטי רגע לפני המפגש עם השוק הציבורי. אלה לא חדשות קריפטו במובן הצר. ובכל זאת, הן עוזרות להבין למה השוק הזה מגיב היום יותר כמו שוק מאקרו ופחות כמו תת תרבות טכנולוגית סגורה.

הקשר בין הדברים די ישיר. קריפטו רגיש לעלות הכסף, לציפיות אינפלציה ולתיאבון לסיכון. שלושת הגורמים האלה מושפעים במידה רבה מאנרגיה, מאי ודאות גיאופוליטית ומהשאלה איפה הכסף בוחר להמתין לפני שהוא נכנס לשוק פתוח. לכן גם כותרות על סבסוד דלק, על מצר הורמוז או על גיוס פרטי לפני הנפקה נוגעות לביטקוין, לאת’ריום ולשאר השוק, גם אם לא באופן ישיר.

הנפט לא באמת מחוץ לגרף של הביטקוין

בשוק הקריפטו אוהבים לדבר על ביזור ועל נכסים שאינם תלויים במדינה. בפועל, המחיר עדיין מושפע מאוד מהכלכלה הישנה. כשמחירי האנרגיה מטפסים, השווקים ממהרים לתמחר מחדש אינפלציה, ריבית ורמת סיכון. השרשרת הזאת מתחילה בתחנת הדלק, אבל לא לוקח לה הרבה זמן להגיע גם למסכי המסחר של הקריפטו.

הדיון הציבורי סביב האפשרות לסבסד דלק כשהמחיר עולה ממחיש עד כמה אנרגיה היא לא רק סוגיה צרכנית, אלא גם פוליטית ותקציבית. כשממשלה נדרשת לרכך את ההתייקרות דרך התקציב, זהו סימן לכך שהמערכת מתקשה לספוג את השינוי בכוחות עצמה. עבור משקיעים, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על סביבת המחירים, על הלחץ הציבורי ועל מרחב הפעולה של קובעי המדיניות. כל אלה מחלחלים בסופו של דבר גם לתמחור של נכסים תנודתיים.

בקריפטו המשמעות כפולה. מצד אחד, ביטקוין נהנה לעיתים מהנרטיב של גידור מפני שחיקה מוניטרית. מצד שני, אם החשש מאינפלציה מעלה את הסיכוי למדיניות מוניטרית קשוחה יותר, נכסי סיכון נוטים להיפגע. לכן התגובה אינה אוטומטית. אותה כותרת על אנרגיה יכולה לחזק סיפור חיובי לטווח הארוך, ובו בזמן לייצר לחץ שלילי בטווח הקצר.

מצר הורמוז הוא לא רק סיפור על מכליות

המתיחות סביב נתיבי נפט מרכזיים מזכירה עד כמה הגלובליזציה נשענת עדיין על צווארי בקבוק פיזיים. כשעולות הערכות על חסימה, פתיחה מחדש או צעדי תגובה אמריקאיים, השוק לא בוחן רק כמה חביות יזרמו מחר בבוקר. הוא מנסה להבין מה זה אומר על רמת הסיכון הכוללת, על היציבות של שרשראות האספקה ועל היכולת של ממשלות להשפיע על מחירי האנרגיה.

שוק הקריפטו נוטה להיסחף עם התחושות האלה. לא משום שהבלוקצ’יין תלוי במצר הורמוז, אלא מפני שמשקיעים גדולים לא מנהלים את החשיפה שלהם לקריפטו בנפרד משאר העולם. כשהמתח הגיאופוליטי גובר, חלק מהכסף עובר לנזילות, לדולר, לאג”ח או לזהב. במצבים אחרים, דווקא החשש ממערכת גלובלית שברירית מעורר עניין מחודש בנכסים מבוזרים. אין כאן נוסחה קבועה. יש משיכה לשני כיוונים: בריחה מסיכון מצד אחד, וחיפוש חלופות למערכת הקיימת מצד שני.

חשוב גם לשים לב למהירות שבה השוק עובר בין מסרים סותרים. כשממשל אחד נע בתוך זמן קצר מהקלה בסנקציות לאיום ישיר על תשתיות, הסביבה כולה נראית תנודתית יותר ופחות צפויה. זה בדיוק סוג הרקע שבו קריפטו מגיב בעוצמה, בין היתר מפני שהוא נסחר מסביב לשעון ומגיב מיד לשינויים בסנטימנט.

גם גיוס פרטי של חברה קמעונאית מלמד משהו על בלוקצ’יין

במבט ראשון, גיוס הון פרטי לפני הנפקה לא שייך לעולם המטבעות הדיגיטליים. אבל הוא כן מספר משהו רחב יותר על מצב הנזילות. כשחברות מעדיפות להביא כסף מבעלי מניות קיימים או ממשקיעים קרובים רגע לפני היציאה לשוק, זה בדרך כלל ביטוי לזהירות. הן מבקשות לחזק את המאזן, לקנות זמן או להגיע לשוק הציבורי בתנאים מעט נוחים יותר.

אותה זהירות רלוונטית מאוד גם לחברות קריפטו ולפרויקטי בלוקצ’יין. אחרי תקופה שבה כסף זרם בקלות יחסית, השוק חזר לבחון לא רק כמה הון נכנס, אלא גם מאיזה סוג. פרויקטים מחפשים מסלולי מימון שמקטינים חשיפה לתנודתיות יומיומית, וחברות בתחום מעדיפות לעיתים סבבי המשך פרטיים, חוב או שיתופי פעולה אסטרטגיים במקום הנפקה מוקדמת.

וזה מסביר גם למה חלק מהאופטימיות סביב קריפטו נראה היום בוגר יותר. פחות דיבור על צמיחה בכל מחיר, יותר עיסוק בתזרים, ברגולציה, בשמירת מזומנים ובמבנה הון. בלוקצ’יין לא יצא מהעולם הפיננסי הישן. הוא פשוט התחיל להיסחר לפי כללים שדומים לו יותר.

מה השתנה בקריפטו בשנה האחרונה

אם צריך לתמצת את השינוי למשפט אחד, אפשר לומר כך: הקריפטו כבר לא נתפס כחריג מוחלט, אלא כנכס שמחובר הרבה יותר למאקרו. זה לא אומר שהטכנולוגיה איבדה מחשיבותה. כן אומר שהסיפור הטכנולוגי לבדו כבר לא מספיק כדי להסביר את המחיר.

יש לכך כמה סימנים ברורים:

• התגובה לחדשות גיאופוליטיות מהירה יותר, ולעיתים מזכירה את האופן שבו מגיבות מניות טכנולוגיה.
• שיח על אינפלציה, ריבית ואנרגיה משפיע על הקריפטו כמעט כמו שדרוגי רשת וחדשות רגולטוריות.
• חברות בתחום נוקטות זהירות פיננסית גדולה יותר, בדומה לחברות צמיחה מחוץ לעולם הבלוקצ’יין.
• משקיעים מוסדיים נכנסים עם מסגרות ניתוח מסורתיות יותר, ולכן תמחור הסיכון נעשה פחות “שבטי” ויותר חשבונאי.

עבור הקהל הישראלי, זה שינוי שכדאי לשים לב אליו במיוחד. בישראל רגילים לחשוב על שווקים דרך מטבע, תקציב, אנרגיה ומדיניות. הקריפטו, שבעבר הוצג לא פעם כעולם מקביל, מתחיל להתנהג באופן מוכר יותר לכל מי שעוקב אחרי הכלכלה המקומית והעולמית.

אז איך קוראים עכשיו את השוק

במקום לשאול רק אם ביטקוין עולה או יורד בגלל אירוע נקודתי, אולי נכון יותר לשאול איזה כוח חזק יותר כרגע. האם השוק עסוק בפחד מעלויות אנרגיה ובריבית גבוהה יותר, או שהוא מתמקד בשחיקה באמון במערכות המסורתיות. האם הנזילות נפתחת, או שכסף עדיין מחפש מקומות מוגנים יותר להמתין בהם.

גם בתוך שוק הקריפטו עצמו יש הבדלים שחשוב לזכור. ביטקוין, את’ריום, טוקנים של תשתית, מטבעות יציבים וחברות ציבוריות שקשורות לכרייה או למסחר לא יגיבו תמיד באותו אופן. עלייה במחירי אנרגיה, למשל, יכולה להשפיע גם על כלכלת הכרייה, ולא רק על מצב הרוח של המשקיעים. מנגד, תקופות של אי ודאות גיאופוליטית עשויות לחזק שימוש במטבעות יציבים במקומות מסוימים, גם אם הן לוחצות על נכסי סיכון אחרים.

כדאי לזכור גם שהקשרים האלה אינם קבועים בכל רגע. לפעמים הקריפטו מתנהג כמו מניית צמיחה שממונפת לסנטימנט. לפעמים הוא נסחר כמו סיפור נפרד. ובתקופות מסוימות הוא נע בין שני המצבים האלה בתוך אותו שבוע. לכן קריאה זהירה של התמונה המאקרו כלכלית חשובה היום יותר מבעבר.

השורה התחתונה פחות דרמטית מכפי שלעתים מציגים ברשתות. הקריפטו לא התנתק מהעולם, אבל גם לא נבלע בו לגמרי. הוא פשוט הגיע לשלב בוגר יותר, שבו מחיר הנפט, דיון על סבסוד ממשלתי, מתיחות בנתיב ימי מרכזי או החלטת מימון של חברה לפני הנפקה יכולים ללמד עליו משהו אמיתי. לא הכול, אבל יותר מכפי שנדמה במבט ראשון.