לא רק איראן: מה השוק בתל אביב מתמחר בגל הירידות הנוכחי

המסחר האדום בתל אביב נראה במבט ראשון כמו תגובה כמעט אוטומטית להסלמה האזורית. זה אכן חלק מהסיפור, אבל לא כל הסיפור. כשמדד ת”א 35 מאבד יותר מ-2%, מניות הבנקים ממשיכות להיחלש, הדולר מטפס מעל 3.13 שקלים וגם וול סטריט מגיעה אחרי ירידות חדות, ברור שהשוק לא מגיב רק לכותרת ביטחונית אחת. הוא מתמחר מחדש כמה מוקדי אי-ודאות, ובו בזמן.

בפשטות, המשקיעים בוחנים שוב שלוש הנחות שעבדו לא רע עד לא מזמן: שהסיכון הגיאופוליטי יישאר מוגבל וניתן לניהול, שהריבית עוד תוכל לרדת בהמשך השנה, ושהצמיחה העולמית אמנם מתמתנת אך לא נשברת. ברגע שכל אחת מההנחות האלה מתערערת, אפילו מעט, התמחור משתנה מהר.

הסיפור הראשון הוא לא הפגיעה, אלא העלות של חוסר הוודאות

ההתפתחויות מול איראן, הדיווחים על מתקפות באזור המפרץ והעיסוק המחודש במצר הורמוז לא חייבים להוביל מיד לפגיעה כלכלית ממשית כדי להזיז את השווקים. די בכך שהמשקיעים מתחילים לשאול כמה יעלה לגדר סיכון, כמה יתייקר המימון, ואיך תיראה סביבת הסחר והאנרגיה אם העימות יתרחב.

כאן פועל מנגנון שחשוב להבין: השוק לא תמיד ממתין לנתון הקשה. הוא זז כבר בשלב שבו פרמיית הסיכון מתחילה לעלות. לכן אפשר לראות לחץ כמעט רוחבי על מניות גדולות, גם בלי הבחנה חדה בין חברות שייפגעו ישירות לבין כאלה שפחות. בימים כאלה נמכרת קודם כול החשיפה, לא בהכרח הסיפור העסקי של כל חברה בנפרד.

התגובה החדה יחסית במדדי הדגל מלמדת שהשוק המקומי לא מסתפק כרגע בהנחה שהאירוע יחלוף בתוך יום או יומיים. לפחות בטווח המיידי, הוא דורש פיצוי גבוה יותר על החזקת נכסי סיכון ישראליים.

כשהדולר עולה, זה כבר לא רק סיפור של מט”ח

העלייה בדולר מול השקל נתפסת לא פעם כמדד פשוט למתח. בפועל, היא משקפת גם שינוי בציפיות המאקרו. שקל חלש יותר עלול להכביד על מגמת ההתמתנות באינפלציה, בעיקר אם הפיחות נמשך ולא מדובר בתנועה קצרה. מכאן עולה השאלה הבאה שהשוק שואל: האם בנק ישראל יוכל להרשות לעצמו להמשיך במסלול של ריבית נמוכה יותר, או שלפחות יצטרך להמתין.

זו נקודה מהותית. חלק מהתמחור של מניות בשנה האחרונה נשען על ההנחה שסביבת הריבית בעתיד תהיה פחות לוחצת. אם גדלה האפשרות שהורדות ריבית יידחו, או יגיעו בקצב איטי יותר, המניות סופגות מכה כפולה: גם פרמיית סיכון גבוהה יותר וגם שיעור היוון פחות נוח.

לכן העלייה בדולר היא לא רק כותרת למטיילים או ליבואנים. בשוק ההון היא מתורגמת מהר מאוד לשאלה על עלות הכסף, וזו כבר שאלה שנוגעת כמעט לכל נכס פיננסי.

למה הבנקים יורדים חזק כל כך

החולשה במדד הבנקים בולטת במיוחד בימים כאלה, ולא במקרה. מצד אחד, מניות הבנקים נתפסות כברומטר של הכלכלה המקומית. מצד שני, הן מרכזות בתוכן לא מעט חששות רוחביים: איכות אשראי, ביקוש להלוואות, היקף הפעילות העסקית, מצב שוק הדיור והיכולת של משקי בית וחברות להתמודד עם תקופה מתוחה יותר.

כשאי-הוודאות עולה, הבנקים משלמים לעיתים מחיר שוק גבוה גם אם הדוחות עצמם עדיין לא מאותתים על הרעה מיידית. המשקיעים מסתכלים קדימה. הם מנסים להעריך אם האטה בפעילות, ריבית שנותרת גבוהה יחסית, או חולשה ממושכת בשוק המקומי יכרסמו בהמשך ברווחיות. זה לא בהכרח התרחיש שיתממש במלואו, אבל עצם האפשרות מספיקה כדי לייצר לחץ.

יש כאן גם מרכיב טכני יותר. מניות הבנקים הן רכיב כבד במדדים ובתיקים מוסדיים, ובימים של הפחתת סיכון הן נמכרות לא פעם פשוט משום שהן גדולות ונזילות. כלומר, לא כל ירידה מעידה בהכרח על שינוי עמוק בפונדמנטלס, אבל היא כן מספרת משהו על אופי המסחר ועל מצב הרוח של המשקיעים.

תל אביב לא פועלת בוואקום, וגם וול סטריט לא שקטה

הירידות בארה”ב מוסיפות שכבה חשובה לסיפור. כשנאסד”ק משלים ירידה חדה מהשיא האחרון, המסר אינו רק טכנולוגי. הוא מלמד שהשוק הגלובלי כולו נעשה פחות סבלני לתמחורים גבוהים ולתחזיות אופטימיות. אם החלק הצומח והיקר של השוק האמריקאי נחלש, קשה לצפות שהשוק הישראלי יעמוד מנגד כאילו מדובר באירוע מקומי בלבד.

גם האווירה הפוליטית והמסחרית בארה”ב מוסיפה לחוסר הנוחות הזה. אי-ודאות סביב מדיניות כלכלית, תעשייה וסחר משפיעה על הערכות שווי הרבה מעבר לחברות אמריקאיות. הדוגמה של שינויי כיוון בתעשיית הרכב החשמלי, כולל ביטול מהלכים אסטרטגיים שתוכננו קודם, מזכירה עד כמה סביבה פוליטית וכלכלית לא יציבה יכולה לדחות השקעות, לשנות הנחות ביקוש ולהקשות על חברות עתירות הון. זה מסר רחב יותר מהסיפור של יצרנית כזו או אחרת.

בישראל, שבה חלק גדול מהשוק חשוף בעקיפין למגמות גלובליות דרך טכנולוגיה, יצוא, גיוסי הון ומצב הרוח של משקיעים זרים, הלחץ הזה מחלחל במהירות.

מה בעצם השתנה בתמחור

אפשר לתאר את מה שקורה עכשיו כמעבר משוק שעסק בשאלה “מתי יהיה נוח יותר” לשוק ששואל “מה יקרה אם התנאים הקשים יישארו איתנו זמן רב יותר”. זו לא רק החלפת ניסוח. זה שינוי ממשי בדרך שבה משקיעים מעריכים מניות, אג”ח ומטבע.

• הסיכון הגיאופוליטי מקבל עכשיו משקל גבוה יותר מכפי שקיבל לפני כמה שבועות.

• ציפיות הריבית נעשות זהירות יותר, בגלל הדולר והאפשרות ללחצי מחירים.

• האמון בצמיחה עולמית חלקה נשחק, בין היתר על רקע חולשה בוול סטריט ואי-ודאות פוליטית בארה”ב.

• הנכונות לשלם מכפילים גבוהים על מניות יורדת כשיש יותר מדי משתנים פתוחים.

השילוב הזה יוצר שוק עצבני במיוחד. לא משום שכל התרחישים השליליים כבר כאן, אלא משום שלא ברור אילו מהם יתפוגגו ואילו מהם יהפכו לקבועים יותר.

לא כל ירידה שולחת את אותו מסר

בתקופות כאלה קל לקרוא כל יום מסחר כאילו הוא מבשר על מגמה ארוכה וחד-משמעית. בפועל, כדאי להיזהר. חלק מהמהלכים נובע ממסחר טקטי, מחולשה גלובלית רגעית ומצמצום חשיפה מצד שחקנים גדולים. השוק יכול לזוז בחדות גם בלי שינוי דרמטי בנתוני היסוד של המשק.

ומצד שני, גם לא נכון לפטור את הכול כ”פאניקה זמנית”. כשאותם סימנים מופיעים יחד, מניות יורדות, הדולר מתחזק, הבנקים נחלשים, והעולם מספק רקע פחות נוח, יש בסיס להנחה שהשוק מנסה לעבור לרמת זהירות חדשה. השאלה המרכזית היא אם מדובר בתיקון קצר סביב אירוע גיאופוליטי, או בתחילתו של פרק ממושך יותר של תמחור סיכון גבוה.

נכון לעכשיו, נדמה שהתשובה תלויה פחות בכותרת אחת ויותר בקשר בין הזירות. אם המתח הביטחוני יירגע, הדולר יתייצב והשווקים בעולם יחזרו למצב רוח רגוע יותר, חלק מהלחץ עשוי להתפוגג. אם, לעומת זאת, אחד המשתנים יחריף, למשל פגיעה ממושכת בנתיבי אנרגיה, דחייה ברורה בציפיות הריבית או המשך חולשה בארה”ב, יהיה קשה לנתק את תל אביב מהגל הרחב יותר.

ואולי זו התובנה המרכזית מהימים האחרונים: השוק הישראלי כבר לא מגיב רק למה שקורה בישראל. הוא מגיב גם לאופן שבו הסיפור המקומי מתחבר לעלויות מימון, לסנטימנט עולמי ולשאלת הסיכון הגלובלי. לכן הירידות האחרונות נראות חדות כל כך. הן לא מתמחרות אירוע אחד, אלא הצטברות של סימני שאלה.

המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ ביטוחי, שיווק פנסיוני או המלצה לפעולה. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק את הנתונים האישיים ולקבל ייעוץ מתאים.