הנס היפני או הסוף? אחרי עשורים של דפלציה, יפן מעלה ריבית – והשווקים רועדים

מאז שנות ה-90 המוקדמות, יפן שימשה כמעבדה כלכלית חיה, מודל ובו בזמן אזהרה מהלכת לשאר העולם. עשור אחר עשור, בעודה נאבקת בשדים של דפלציה עקשנית, יפן ביצעה ניסויים מוניטריים חסרי תקדים, שהוגדרו לעיתים כ”הנס היפני” של שמירה על יציבות למרות קיפאון, ולעיתים קרובות יותר כסיפור אזהרה על מציאות כלכלית שאין ממנה דרך חזרה. כעת, לאחר תקופה ארוכה של כמעט ארבעה עשורים, הבנק המרכזי של יפן (BOJ) סיים את עידן הריבית השלילית והשליט מדיניות של ריבית חיובית. המהלך הדרמטי הזה, שכלל גם את ביטול בקרת עקום התשואות (YCC), שולח הדים רועדים ברחבי השווקים הפיננסיים הגלובליים ומעלה שאלות מהותיות: האם יפן סוף-סוף מצליחה להשתחרר מלפיתת הדפלציה, או שמא זהו תחילתו של פרק חדש של חוסר ודאות וקשיים? שאלת מפתח זו – האם אנו עדים ל’נס היפני’ מחודש, או שמא לסוף של מודל כלכלי ייחודי – מרחפת מעל ראשי המשקיעים והכלכלנים כאחד.

שורשים עמוקים: עשורים של מלחמה בדפלציה וריבית אפסית

הבנת המהלך הנוכחי ביפן מחייבת מבט עמוק אל עבר העבר הקרוב שלה. הכלכלה היפנית נקלעה ל”עשורים האבודים” שלה לאחר התפוצצות בועת נכסים אדירה בתחילת שנות ה-90. מחירי מניות ונדל”ן קרסו, בנקים התמוטטו תחת עומס חובות רעים, והמדינה ששגשגה במשך שנים מצאה עצמה שקועה במיתון מתמשך ובדפלציה עיקשת. דפלציה, ירידה מתמשכת ברמת המחירים, היא תופעה כלכלית מורכבת ומסוכנת: היא מעודדת צרכנים לדחות רכישות בציפייה למחירים נמוכים יותר, מקשה על עסקים להרוויח ומעלה את העלות הריאלית של החוב. הבנק המרכזי של יפן, בניסיונותיו ללחום בתופעה, הפך לחלוץ בפיתוח כלים מוניטריים לא קונבנציונליים. הוא הוריד את הריבית לרמה אפסית כבר בסוף שנות ה-90, והיה הראשון ליישם הרחבה כמותית (QE) מסיבית, במסגרתה רכש כמויות אדירות של אג”ח ממשלתיות, קרנות סל (ETFs) ואף נכסים אחרים במטרה להזרים נזילות לשווקים ולהוריד את עלויות ההלוואה.

אך גם מדיניות קיצונית זו לא הצליחה לייצר אינפלציה בת קיימא. עם השנים, הבנק המרכזי אף התקדם צעד נוסף והציג ריבית שלילית על פיקדונות מסחריים אצלו, במטרה לדחוף בנקים להלוות כספים ולא להחזיקם בחשבונות. המדיניות הייחודית ביותר, שהפכה לסימן היכר של ה-BOJ, הייתה בקרת עקום התשואות (YCC) שהונהגה בשנת 2016. במסגרת זו, הבנק התחייב לשמור על תשואת אג”ח ממשלתית ל-10 שנים סביב יעד מסוים (לרוב 0%, עם טווח סובלנות קטן). מטרת ה-YCC הייתה להבטיח עלויות מימון נמוכות לממשלה ולעסקים לטווח ארוך, אך בפועל היא יצרה עיוותים בשוק האג”ח ופגעה ברווחיות הבנקים ובקרנות הפנסיה. אסטרטגיה כלכלית ארוכת שנים זו, שהתבססה על הדפסת כסף חסרת תקדים ועל ריבית כמעט אפסית, כונתה לעיתים “הניסוי הגדול של יפן”, ורבים בעולם חששו מ”יפניפיקציה” – מצב שבו גם כלכלות מערביות אחרות עלולות להיקלע למלכודת דפלציונית דומה. עם זאת, במשך שנים ארוכות, יפן נותרה בודדה בניסיונותיה אלו, כאשר רוב העולם המפותח נאבק באינפלציה גבוהה יותר.

השינוי הגדול: מדוע עכשיו?

אחרי עשורים שבהם כל ניסיון לייצר אינפלציה של 2% כמעט עלה בתוהו, עולה השאלה המתבקשת: מדוע דווקא עכשיו יפן בוחרת לשנות כיוון? התשובה מורכבת מכמה גורמים, הן פנימיים והן חיצוניים, שהצטברו והגיעו לנקודת רתיחה. ראשית, בשנים האחרונות חווה העולם גל אינפלציוני חסר תקדים, בין היתר כתוצאה משיבושים בשרשרת האספקה לאחר מגפת הקורונה וממלחמת רוסיה-אוקראינה שהזניקה את מחירי האנרגיה והמזון. יפן, כיבואנית גדולה של חומרי גלם, לא יכלה להתחמק לחלוטין מההשפעה. הין היפני, שנחלש משמעותית בשנים האחרונות (בין היתר בשל פערי הריביות העצומים בינה לבין שאר העולם), ייקר אף הוא את יבוא המוצרים, והדבר הוביל לעלייה במדד המחירים לצרכן, גם אם בקצב איטי יותר מזה שנצפה במדינות אחרות.

שנית, הבנק המרכזי של יפן החל לזהות מגמות חיוביות בשוק העבודה ובשכר. במשך עשורים, העובדים היפנים קיבלו העלאות שכר מינימליות, מה שתמך במעגל הדפלציוני. אולם, בתקופה האחרונה, בעיקר לאור המחסור הגובר בכוח אדם והלחצים האינפלציוניים, החברות היפניות הגדולות (במיוחד במסגרת ה”שונטו”, המשא ומתן השנתי על השכר) הסכימו להעלאות שכר משמעותיות, שלעיתים עברו את רף 5%. נתונים אלו, יחד עם שיעור אבטלה נמוך מאוד, סיפקו לבנק המרכזי את הראיות הנדרשות לכך שהאינפלציה אינה רק תוצאה של גורמים חיצוניים (אינפלציה מיובאת), אלא שיש לה עוגנים גם בצמיחה בת קיימא של שכר וביקוש מקומי. ההבנה כי “מעגל היתרונות” של שכר ומחירים סוף-סוף מתחיל לפעול, הייתה קריטית לשינוי הגישה.

גורם שלישי וחשוב לא פחות הוא הלחצים הגוברים על מנגנון בקרת עקום התשואות (YCC). כאשר ריביות אג”ח ממשלתיות ברחבי העולם עלו בחדות, הבנק המרכזי של יפן נאלץ לרכוש כמויות אדירות של אג”ח ממשלתיות כדי לשמור על יעד התשואה, מה שהוביל לעיוותים חמורים בשוק האג”ח ולירידה דרמטית בנזילות. ה-YCC הפך למעין כדור ברזל על רגלי הבנק, שפגע ביכולתו של השוק לתמחר נכונה סיכונים והגביל את חופש הפעולה המוניטרי. לבסוף, חילופי ההנהגה בבנק המרכזי, עם מינויו של הנגיד קזואו אואדה (Kazuo Ueda) באפריל 2023, אותתו על נכונות לבחינה מחודשת של המדיניות. אואדה, כלכלן בכיר ובעל שם עולמי, הביא עמו גישה פרגמטית ונטייה להסתכל על הנתונים באופן ענייני, בניגוד לקודמו, הרואה-שחורות של הדפלציה, הרוהארו קורודה. כל הגורמים הללו, יחד, יצרו את הרקע למהלך ההיסטורי של הסרת הריבית השלילית וה-YCC.

המהלך ההיסטורי: פרטי העלאת הריבית והסרת ה-YCC

ב-19 במרץ 2024, יפן חתמה סופית את הפרק ההיסטורי של הריבית השלילית והכריזה על שורה של צעדים דרמטיים. ראשית, הבנק המרכזי העלה את הריבית הקצרה מ-0.1%- לטווח שבין 0% ל-0.1%. על אף שמדובר בעלייה צנועה יחסית, היא מסמלת שינוי מהותי: יציאה מהטריטוריה השלילית שאפיינה את יפן במשך שנים. השינוי הזה מעביר מסר חד וברור לשווקים כי עידן הכסף “החינמי” הסתיים, וכי יפן שואפת לחזור לנורמליזציה מוניטרית, בדומה למרבית הכלכלות המפותחות בעולם. זהו צעד זהיר אך בעל משמעות אסטרטגית עצומה, המעיד על ביטחון הולך וגובר ביכולתה של הכלכלה היפנית לתמוך בריבית חיובית.

שנית, הבנק ביטל את מדיניות בקרת עקום התשואות (YCC), שקבעה גבול עליון לתשואת אג”ח ממשלתית ל-10 שנים. משמעות ההחלטה היא כי שוק האג”ח היפני חופשי כעת לתמחר את עצמו בהתאם לכוחות השוק, ללא התערבות ישירה של הבנק. ההתערבות ב-YCC יצרה עיוותים וסיכונים אדירים, והסרתה מאפשרת חזרה ליעילות רבה יותר בשווקים. הבנק אמנם הבהיר כי הוא עדיין עשוי להתערב בשוק האג”ח במקרה של עליות חדות ומהירות מדי בתשואות, כדי למנוע תנודתיות יתר, אך ההתערבות תהיה כעת במינון נמוך ופחות כופה מאשר בעבר. זהו צעד המצביע על אמון ביכולת השוק לתפקד באופן עצמאי.

בנוסף, הבנק המרכזי הודיע על הפסקת רכישות קרנות סל (ETFs) וקרנות נאמנות (REITs), צעדים ששימשו במשך שנים כלי נוסף להזרמת כסף לשווקים ותמיכה במחירי נכסים. צעדים אלו היו חלק בלתי נפרד מאסטרטגיית ההרחבה הכמותית האגרסיבית של הבנק, והפסקתם מעידה על רצון לצמצם את מאזן הבנק המרכזי ולחזור למצב שבו הבנקים המסחריים והמשקיעים הפרטיים הם הדומיננטיים בשוק. האיתות העיקרי הוא שכל הכלים הלא קונבנציונליים, שנועדו להילחם בדפלציה, הוסטו הצידה, וכי יפן שואפת לחזור למסגרת מוניטרית שגרתית יותר. אולם, חשוב לציין שהבנק המרכזי מדגיש כי הנורמליזציה תהיה הדרגתית וזהירה, כדי לא לחנוק את ההתאוששות השברירית של הכלכלה היפנית, שעדיין מתמודדת עם אתגרים דמוגרפיים ותחרותיים משמעותיים. העלאת ריבית נוספת תהיה תלויה בהתפתחות נתוני האינפלציה והשכר ובהערכת הבנק לכלכלת יפן.

השפעות מיידיות: שווקים רועדים ומטבע מתחזק?

התגובה הראשונית של השווקים להודעת הבנק המרכזי של יפן הייתה מורכבת ודרמטית למדי, המשקפת את המיקום הייחודי של יפן בכלכלה הגלובלית. הין היפני, שסבל במשך שנים מחולשה ניכרת מול מטבעות מרכזיים אחרים בשל פערי הריביות העצומים, הגיב בעלייה קלה וקצרה. הציפייה המיידית הייתה שהתחלת סגירת הפערים הללו תוביל להתחזקות משמעותית של המטבע, אך חולשה מחודשת הופיעה במהרה. הירידה החדה ביין, שדחפה אותו לשפל של 34 שנים מול הדולר, נבעה כנראה מחוסר שביעות רצון בשוק מהקצב הזהיר והאיטי של הבנק, שלא התחייב במפורש להמשך עליות ריבית. משקיעים רבים ציפו לאיתות אגרסיבי יותר, והאכזבה הובילה למכירות. במקביל, תשואות האג”ח הממשלתיות היפניות אכן עלו, אך גם כאן, העלייה הייתה מתונה יותר מהצפוי, שוב בשל המסר המרגיע של הבנק שהנורמליזציה תהיה הדרגתית.

בזירת מניות יפן, התגובה הייתה מעורבת. מדד הניקיי 225, שחווה ראלי מרשים בחודשים שקדמו להודעה והגיע לרמות שיא היסטוריות, הגיב בירידות קלות. חברות המייצאות סחורות מיפן, שנהנו משנים של ין חלש שהפך את תוצרתן לתחרותית יותר בשווקים העולמיים, חשו לחץ מסוים. התחזקות פוטנציאלית של הין הייתה עלולה לפגוע ברווחיותן. לעומת זאת, סקטורים הממוקדים בשוק המקומי, כמו הבנקים היפניים, נהנו מההחלטה. בנקים אלו סבלו במשך שנים משולי רווח נמוכים בשל הריביות האפסיות והשליליות, ועתה הם צפויים ליהנות משולי ריבית רחבים יותר ככל שהריביות ימשיכו לעלות, מה שיאפשר להם להרוויח יותר מהלוואות ופיקדונות.

התנודות בשוקי הון אחרים בעולם היו גלובליות. במבט ראשון, נראה היה כי השווקים הפיננסיים הגלובליים הגיבו באיפוק יחסי, מכיוון שהמהלך היה צפוי במידה רבה. עם זאת, התנודתיות ביחס ליין והלחץ על שוקי האג”ח הממשלתיות הגלובליות בהחלט הורגשו. אחת התופעות הכלכליות המרכזיות בהקשר זה היא “סחר ה-Carry” (Carry Trade) שהיה פופולרי מאוד בקרב משקיעים בינלאומיים. מדובר באסטרטגיה בה לווים כסף במטבע בעל ריבית נמוכה (כמו הין היפני) ומשקיעים אותו בנכסים הנושאים תשואה גבוהה יותר במטבע אחר. כעת, כשהריבית ביפן עולה ופערי הריביות מצטמצמים, יתכן שמשקיעים ימהרו לסגור עסקאות כאלו, מה שעלול להוביל למכירת נכסים גלובליים ולרכישת ין יפני, וליצור זעזועים בשווקים. לכן, על אף שהתגובה הראשונית הייתה מתונה יחסית, ההשלכות ארוכות הטווח עדיין מנתרות ודורשות מעקב צמוד.

השלכות גלובליות: הצונאמי הכלכלי שמגיע מיפן

המהלך של הבנק המרכזי של יפן, על אף שהיה צפוי, מסמן שינוי פרדיגמה בעל השלכות מרחיקות לכת מעבר לגבולות יפן עצמה. ההשפעה הגלובלית נובעת בעיקר משני ערוצים מרכזיים: פירוק עסקאות ה-Carry Trade והשפעתם של משקיעים יפנים על שווקי אג”ח בינלאומיים. כפי שצוין, ה-Carry Trade, שבו לווים ין בריבית אפסית כדי להשקיע בנכסים בעלי תשואה גבוהה יותר במטבעות זרים (כמו דולר או אירו), היה אסטרטגיה רווחת במשך שנים. פירוק עסקאות אלו, ככל שהריבית ביפן תמשיך לעלות, עלול ליצור לחץ מכירה על נכסים פיננסיים ברחבי העולם, כולל אג”ח, מניות ונכסים בשווקים מתעוררים. משקיעים שיצטרכו להחזיר את ההלוואות ביין יאלצו למכור נכסים זרים כדי לרכוש ין, מה שיחזק את המטבע היפני אך עלול להחליש את הנכסים שנמכרו. תרחיש כזה, במקרה קיצוני, עלול להוביל למשבר נזילות או אף לקריסה בשווקים מסוימים.

ההשלכה השנייה נוגעת למעמדה של יפן כנושה הגדולה בעולם. משקיעים מוסדיים יפנים – קרנות פנסיה, חברות ביטוח ובנקים – מחזיקים בנתח עצום של אג”ח ממשלתיות זרות, כולל אג”ח אמריקאיות ואירופאיות. בשנים האחרונות, כשהתשואות ביפן היו אפסיות, הם חיפשו תשואה מעבר לים. כעת, כשהתשואות ביפן עולות, ואולי ימשיכו לעלות, עולה התמריץ להחזיר חלק מההשקעות הללו בחזרה ליפן. תהליך זה של “רפטריאציה של הון” (repatriation of capital) עלול להוביל למכירה מסיבית של אג”ח זרות. אם משקיעים יפנים יחליטו למכור אפילו חלק קטן ממאות מיליארדי הדולרים שהם מחזיקים באג”ח ממשלתיות אמריקאיות, אירופאיות ואחרות, הדבר יוביל לעלייה בתשואות האג”ח באותן מדינות, וישפיע על עלויות המימון של ממשלות ועסקים ברחבי העולם. זהו צונאמי שקט, הנבנה לאורך זמן, ועלול להכות בשווקים בצורה משמעותית.

מעבר לכך, התחזקות פוטנציאלית של הין היפני, אם וכאשר תתרחש באופן משמעותי, עלולה להשפיע על התחרותיות של חברות יפניות בשווקים הגלובליים, מה שעלול להשפיע על הסחר העולמי. מצד שני, אם הנורמליזציה המוניטרית תצליח לדחוף את יפן לצמיחה אינפלציונית בת קיימא, היא עשויה להפוך למנוע צמיחה נוסף לכלכלה העולמית, אך זוהי אופטימיות זהירה. אלפא – פורטל כלכלה, נדל״ן ועסקים עוקב בדריכות אחר ההתפתחויות הללו, שכן ההשפעות על תזרימי ההון הגלובליים, מחירי נכסים ועלויות מימון, ישפיעו בסופו של דבר גם על שוק ההון והנדל”ן הישראלי, למרות המרחק הגיאוגרפי. הכלכלה העולמית הופכת ליותר ויותר מחוברת, ומה שקורה ביפן אינו נשאר רק ביפן.

ההשפעה על שוק הנדל״ן העולמי (ובעקיפין – הישראלי)

על אף שהמהלך של הבנק המרכזי של יפן מתמקד במדיניות מוניטרית ומשפיע ישירות על שוקי האג”ח והמטבע, השלכותיו מחלחלות בהדרגה גם לשוק הנדל”ן העולמי. הקשר אמנם עקיף, אך משמעותי, וחשוב להבין כיצד השינויים ביפן יכולים להשפיע על מחירי נכסים, עלויות מימון והשקעות נדל”ן ברחבי העולם, ובפרט בישראל. בראש ובראשונה, העלייה הצפויה בריביות ביפן והסרת ה-YCC תורמות לעליית תשואות האג”ח הממשלתיות היפניות. כפי שפורט קודם, זה עלול להוביל ל”רפטריאציה” של הון יפני שהושקע באג”ח זרות, במיוחד בארה”ב ובאירופה. אם משקיעים יפנים ימכרו אג”ח זרות בהיקפים גדולים, הדבר יגרום לעלייה בתשואות האג”ח במדינות אלו.

עליית תשואות האג”ח הממשלתיות בארה”ב ובאירופה משמשת עוגן לעלות ההלוואה הכוללת בכלכלות אלו. כתוצאה מכך, עשויות לעלות ריביות המשכנתאות וההלוואות לעסקים, כולל ליזמי נדל”ן ומשקיעים. עלייה בעלות המימון מקטינה את כדאיות ההשקעה בפרויקטים חדשים ומייקרת את רכישת הנכסים הקיימים. במילים אחרות, כסף “יקר” יותר משפיע ישירות על כוח הקנייה בשוק הנדל”ן. כמו כן, אם עסקאות ה-Carry Trade ביין יתפרקו, הדבר עלול להגביר את התנודתיות הפיננסית הגלובלית ולהפחית את התיאבון לסיכון בקרב משקיעים. בתקופות של חוסר ודאות ורתיעה מסיכון, נכסי נדל”ן, במיוחד נכסים מניבים מסחריים או פרויקטים בסיכון גבוה, עלולים לחוות ירידה בביקוש ובהשקעות.

באופן עקיף, השפעות אלו יגיעו גם לישראל. שוק הנדל”ן הישראלי, על אף היותו מבוסס במידה רבה על גורמים פנימיים כמו ביקוש חזק למגורים וגידול אוכלוסייה, אינו חסין מפני מגמות גלובליות. עליית ריבית עולמית משפיעה בדרך כלל על הריביות המקומיות, שכן בנק ישראל לוקח בחשבון את פערי הריביות מול העולם. עליית ריבית המשכנתאות בישראל, בין אם בגלל השפעות ישירות או עקיפות ממהלכים גלובליים, כבר הוכיחה את יכולתה להשפיע על שוק הנדל”ן המקומי, בין היתר על ידי ירידה בהיקף העסקאות וצמצום כושר ההחזר של הרוכשים. בנוסף, משקיעי נדל”ן ישראלים הפועלים מעבר לים עשויים לחוות עלייה בעלות המימון לפרויקטים שלהם בחו”ל, או לחלופין, להיתקל בירידה בביקוש מצד קונים זרים אם עלויות ההלוואה שלהם יעלו. לכן, הצעד היפני, שנראה לכאורה מרוחק, הוא למעשה גל בים הכלכלי העולמי, שבהחלט יכול להגיע גם לחופי הנדל”ן של ישראל.

סיכונים ואתגרים: האם יפן חוזרת לדפלציה?

אף על פי שהמהלך של הבנק המרכזי של יפן נתפס כצעד חיובי וכהתחלה של נורמליזציה מוניטרית, הדרך קדימה רצופה עדיין בסיכונים ובאתגרים משמעותיים. השאלה המרכזית היא האם העלייה הנוכחית באינפלציה אכן בת קיימא, או שמא יפן עלולה לשוב ולשקוע למצב דפלציוני. ההיסטוריה מלמדת כי קשה מאוד להשתחרר מלפיתת הדפלציה לאחר עשורים ארוכים. אחד הסיכונים העיקריים הוא שהעלייה בשכר, שהייתה גורם מפתח בהחלטת הבנק, לא תהיה רחבה מספיק ולא תחלחל לכלל המשק, או שלא תמשיך בקצב מספק. אם צמיחת השכר תאט, הלחצים האינפלציוניים ידעכו במהירות, והבנק המרכזי עלול למצוא את עצמו במצב שבו הוא העלה ריבית לחינם, מה שעלול לחנוק את הצמיחה הכלכלית העדינה.

אתגר נוסף נוגע לחוב הממשלתי העצום של יפן, הגבוה מכל מדינה מפותחת אחרת, ביחס לתמ”ג. עלייה בריביות, גם אם מתונה, תגדיל את עלויות שירות החוב של הממשלה היפנית, שגם ככה מתמודדת עם גידול בהוצאות על פנסיה ושירותי בריאות לאוכלוסייה מזדקנת. אם הריביות יעלו בקצב מהיר מהצפוי, הדבר עלול להציב אתגרים פיסקאליים חמורים בפני הממשלה, ואף להוביל לדאגות בנוגע ליציבות הפיננסית הכללית. סוגיה זו מורכבת במיוחד בהינתן היקף הרכישות ההיסטורי של הבנק המרכזי, המחזיק בנתח ענק מהחוב הממשלתי.

הדמוגרפיה של יפן נותרה אף היא גורם מעכב אינהרנטי. אוכלוסייה הולכת ומזדקנת, עם שיעור ילודה נמוך במיוחד, משמעותה כוח עבודה מצטמצם וביקוש צרכני פוחת בטווח הארוך. זוהי רוח נגדית מבנית המקשה על יצירת אינפלציה בת קיימא. גורם זה מחייב את הבנק המרכזי לנקוט בזהירות רבה במדיניותו, שכן כל טעות עלולה להיות יקרה במיוחד. בנוסף, כלכלת יפן, התלויה במידה רבה בייצוא, רגישה להאטה אפשרית בצמיחה הגלובלית. אם הכלכלה העולמית תאט, הביקוש למוצרי יפן יפחת, מה שישפיע לרעה על הייצוא, על רווחי החברות ועל הצמיחה הכלכלית הכוללת, ויקשה עוד יותר על שמירה על לחצים אינפלציוניים חיוביים. העלאת ריבית מהירה מדי, או במידה רבה מדי, עלולה להוביל לכך שהבנק יחנק את ההתאוששות השברירית, וידחוף את יפן בחזרה למצב של אינפלציה נמוכה מדי או, חלילה, דפלציה. הבנק המרכזי צפוי ללכת בדרך זו בזהירות מופלגת, עם מעקב צמוד אחר כלכלת המדינה.

הזדמנויות: אפיקי השקעה חדשים בעידן יפן המתחדשת

על אף הסיכונים והאתגרים, הנורמליזציה המוניטרית ביפן פותחת גם אפיקי השקעה חדשים ומעניינים עבור משקיעים מקומיים ובינלאומיים. במשך עשורים, יפן נחשבה בעיני רבים כ”מקרה מיוחד” שבו ההשקעה המסורתית בבנקים ובענפים ממוקדי שוק מקומי הייתה פחות אטרקטיבית בשל הריביות האפסיות. כעת, המגמה משתנה. אחד האפיקים הבולטים הוא סקטור הפיננסים המקומי. בנקים יפניים, שסבלו במשך שנים משולי רווח דקיקים עקב הריבית השלילית והאפסית, צפויים ליהנות משולי ריבית רחבים יותר ככל שהריביות ימשיכו לעלות. זה עשוי להוביל לשיפור ניכר ברווחיותם ולהפוך אותם לאטרקטיביים יותר עבור משקיעים המחפשים חברות ערך (Value Stocks) במחירים סבירים יחסית. גם חברות ביטוח ומוסדות פיננסיים אחרים עשויים ליהנות משינוי זה.

אפיק נוסף הוא חשיפה לחברות קטנות ובינוניות יפניות (SMEs) הממוקדות בשוק המקומי. חברות אלו, המושפעות פחות משערי חליפין ויותר מצמיחה של שכר וביקוש פנימי, עשויות להפיק תועלת מהעלייה באינפלציה ובכוח הקנייה המקומי. לעומת זאת, חברות ייצוא גדולות, שנהנו מהיין החלש, עשויות לחוות לחץ אם המטבע היפני יתחזק משמעותית. עם זאת, רבות מהן גלובליות ובעלות יכולת להתאים את עצמן. מעבר לכך, היין היפני עשוי לחזור למעמדו ההיסטורי כמטבע מקלט בטוח (Safe Haven Currency) בזמנים של חוסר ודאות גלובלית. אם משקיעים יתחילו לראות ביין ובכלכלה היפנית מקום בטוח יותר להשקעה מאשר בעבר, הדבר עשוי להוביל לזרימת הון מחודשת למדינה ולתמיכה נוספת במטבע.

לבסוף, המהלך של הבנק המרכזי של יפן דורש הערכה מחודשת של ההקצאה הגלובלית לתיק השקעות. במשך שנים, משקיעים רבים התייחסו לשוק האג”ח היפני כאל מקום שבו אין תשואה, ולכן התעלמו ממנו או הקצו לו משקל נמוך. כעת, עם עליית התשואות, יפן עשויה לחזור למפת ההשקעות הגלובלית כאלטרנטיבה אטרקטיבית לאג”ח אמריקאיות ואירופאיות. כמו כן, חברות יפניות רבות עוברות תהליכי ארגון מחדש ושיפור ממשל תאגידי, מה שהופך אותן לאטרקטיביות יותר בעיני משקיעים בינלאומיים. כמובן, חשוב לבצע מחקר מעמיק ולהתייעץ עם מומחים לפני קבלת החלטות השקעה, אך השינוי המוניטרי ביפן בהחלט פותח חלונות הזדמנויות שלא היו קיימים במשך שנים רבות.

הרהורים לעתיד: הנס היפני – מה הלאה?

ההחלטה של הבנק המרכזי של יפן לסיים את עידן הריבית השלילית ובקרת עקום התשואות היא לא פחות מאירוע מכונן. היא מסמנת את סיומו של ניסוי כלכלי רחב היקף, שהתנהל במשך כמעט ארבעה עשורים, ופותחת פרק חדש ומרתק בהיסטוריה הכלכלית של יפן, ואולי גם של העולם. השאלה “הנס היפני או הסוף?” עדיין מרחפת באוויר, והתשובה עליה תלויה במידה רבה באופן שבו יפן תנווט את הדרך קדימה, ובמידת ההצלחה שלה לייצר אינפלציה בת קיימא מבלי לערער את היציבות הפיננסית. מחד גיסא, אם הנורמליזציה המוניטרית תצלח, ויפן אכן תצליח לייצר צמיחה אינפלציונית בריאה, זה יהיה לא פחות מ”נס” כלכלי. זה יוכיח כי גם כלכלות שנקלעו למלכודת דפלציונית יכולות למצוא את דרכן חזרה לנורמליזציה, וזה יספק תקווה ולקחים חשובים למדינות אחרות שעשויות למצוא עצמן במצבים דומים בעתיד. יכולתה של יפן להמשיך להעלות שכר ולדחוף אינפלציה אל יעד 2% תהווה עדות חזקה ליכולת להתמודד עם אתגרים כלכליים מבניים עמוקים.

מאידך גיסא, אם המהלך יתברר כטרם זמנו, או אם הריביות יעלו מהר מדי, יפן עלולה לדחוף את כלכלתה בחזרה למיתון או לדפלציה. הסיכונים הקשורים לחוב הממשלתי העצום, לאתגרים הדמוגרפיים ולתלות בייצוא, עדיין קיימים ומאיימים. תרחיש כזה עלול להוביל לחוסר יציבות בשווקים הפיננסיים הגלובליים, שכן יפן היא שחקן כלכלי משמעותי, וליצור גלי הדף שליליים. כפי שמנתחים ב”אלפא – פורטל כלכלה, נדל״ן ועסקים”, התהליך יהיה הדרגתי ורצוף מהמורות. הבנק המרכזי של יפן הבהיר כי הוא ינקוט בגישה זהירה והדרגתית, כנראה מתוך רצון למנוע זעזועים חדים מדי. זהו לא ספרינט, אלא מרתון, והתוצאה הסופית אינה ודאית כלל וכלל. העולם הפיננסי, על כל מוסדותיו ומשקיעיו, ימשיך לעקוב בדריכות אחר כל צעד, כל נתון אינפלציה, וכל הצהרה של הבנק המרכזי היפני.

מעבר להשלכות המיידיות על השווקים, סיפורה של יפן מציע שיעור מאלף על הגבולות של המדיניות המוניטרית. הוא מדגים את הקושי להשפיע על ציפיות אינפלציוניות אחרי שהן מתקבעות במשך עשורים, ואת המורכבות שבחילוץ כלכלה ממלכודת דפלציונית. היסטוריית יפן עשירה ב”ניסים” וביכולת התאוששות יוצאת דופן. האם הכלכלה היפנית, על סקטור הטכנולוגיה המתקדם שלה, הון אנושי מוכשר ויכולת הסתגלות, תצליח לשוב ולהפתיע את העולם? רק הזמן יגיד אם אנו עדים ללידתו המחודשת של “הנס היפני”, או שמא לסופה של תקופה ייחודית, שתותיר את חותמה על הספרים ההיסטוריים של הכלכלה העולמית.

עידו ל׳