גם אם הורמוז ייפתח, הכלכלה לא תחזור מיד לשגרה

השאלה המרכזית כרגע איננה אם מצר הורמוז מוגדר רשמית כפתוח, אלא אם שרשרת האספקה העולמית מתייחסת אליו כאל נתיב בטוח באמת. זה אולי נשמע כמו פער סמנטי, אבל בשוק האנרגיה זהו פער מעשי מאוד: בין הודעה מדינית לבין חזרתן בפועל של מכליות נפט, בין ירידה רגעית במחיר לבין רגיעה אמיתית, ובין כותרת מעודדת לבין חשבון ייבוא גבוה יותר בעוד כמה שבועות.

האירועים האחרונים סביב הורמוז המחישו היטב כיצד נראה משבר גיאו-כלכלי בעידן הנוכחי. מצד אחד נשמעו מסרים סותרים מטהרן על פתיחה וסגירה של המעבר הימי. מן הצד האחר הגיעו דיווחים על ירי לעבר מכליות, על עיכוב ספינות ועל דפוס פעולה לא עקבי מצד גורמים איראניים. בשוקי ההון זה מתורגם לתנודתיות. אצל חברות ספנות, מבטחים, סוחרי סחורות ובתי זיקוק, המשמעות עמוקה יותר: קושי ממשי לתמחר סיכון.

כשהסוגיה איננה רק המחיר, אלא עצם היכולת לעבור

בימים רגילים ענף הספנות יודע לעבוד גם תחת סיכון. יש פרמיות ביטוח, יש נתיבי שיט רגישים, יש עלויות אבטחה. אבל כשהתמונה מיטשטשת, כשלא ברור מי שולט בשטח, מי נותן את ההוראות, והאם תקרית חריגה היא אירוע מקומי או חלק ממדיניות, כללי המשחק משתנים. קברניטים אינם ממהרים להכניס אונייה יקרה, צוות ומטען אסטרטגי לאזור שבו ייתכן שהמציאות השתנתה בן לילה.

לכן גם הכרזה על פתיחה מחודשת של המצר לא בהכרח תחזיר מייד את התנועה להיקפים רגילים. חברות ספנות ירצו לראות כמה ימי יציבות רצופים. חברות ביטוח יבקשו לעדכן פרמיות ולבחון מחדש חריגים בפוליסות. יבואנים ויצואנים, מצדם, יעדיפו לעיתים להמתין, לעקוף או לפזר סיכונים. במילים אחרות, אמון חוזר לאט יותר מכותרות.

וזה קריטי, משום שהורמוז אינו עוד מעבר ימי. מדובר בצוואר בקבוק של שוק האנרגיה העולמי. לכן כל שיבוש נמדד לא רק במספר הספינות שעוברות היום, אלא גם בשורה של עלויות נלוות שמופיעות מיד: ביטוח ימי יקר יותר, זמני המתנה ארוכים יותר, ניהול מלאים זהיר יותר, ולעיתים גם רכישות פאניקה של נפט, גז ומוצרים תעשייתיים המבוססים עליהם.

העלות של אי-הוודאות לא נעצרת במחיר הנפט

התגובה האינסטינקטיבית למשבר כזה היא לעקוב אחר מחיר חבית הנפט. זה כמובן נתון חשוב, אבל הוא רחוק מלספר את כל הסיפור. ברגע שהשוק מעריך שהשיבוש עשוי להימשך, הלחץ מתפשט גם לגז, לדשנים, לכימיקלים, לעלויות ההובלה ולמחירי תשומות תעשייתיות. חלק מההשפעה מחלחל למדדי המחירים רק באיחור, ולכן לפעמים נוצרת תחושה של רגיעה דווקא בזמן שמתחת לפני השטח מצטברת התייקרות שעדיין לא באה לידי ביטוי בנתונים הרשמיים.

זה גם מסביר מדוע השווקים הפיננסיים משדרים לעיתים מסר מבלבל. יום אחד הנפט מזנק, ביום הבא הוא מתקן מטה. בבורסות נרשמות תנודות חדות, אבל הסקטורים הרגישים יותר, כמו ביטוח, תחבורה וצריכת אנרגיה, ממשיכים לשקף אי-נוחות. המשקיעים מבינים שהשאלה איננה רק מה קרה בנקודת זמן מסוימת, אלא אם התנועה הימית במפרץ תחזור להיות צפויה.

יש כאן גם מרכיב נוסף. לא כל החביות צריכות להיתקע כדי שהמחירים יתייקרו. די בעצם האפשרות לשיבוש כדי לייקר חוזים, לשנות מסלולי רכש ולהגדיל מלאים. העלות הזאת מתפזרת בכל המערכת. חלק ממנה נספג אצל החברות, חלק מועבר לצרכנים, וחלק נשאר בינתיים באזור הביניים, בין שחיקת רווחיות לבין עליות מחירים שיגיעו בהמשך.

למה הצהרות כבר לא מספיקות לשוק

אחד הלקחים הבולטים מהימים האחרונים הוא ששווקים גיאו-פוליטיים נעשו פחות רגישים להכרזות ויותר קשובים למה שקורה בפועל. אם באותה יממה מתפרסמת הודעה על פתיחה, ובהמשך נשמעות אמירות סותרות או מתקבלים דיווחים על עימותים בים, המשמעות היא שהסיכון איננו רק צבאי. הוא גם מוסדי. במילים אחרות, לא ברור אם יש כתובת אחת שמסוגלת לאכוף החלטה יציבה.

מבחינת הכלכלה העולמית, זהו אולי הנתון המטריד ביותר. סיכון ביטחוני אפשר לעיתים להעריך. לעומת זאת, סיכון שנובע מחוסר שליטה, מפיצול אינטרסים או מפעולה של גופים שאינם פועלים לפי קו אחיד, הוא כבר סוג אחר של איום. הוא מקשה על קבלת החלטות מסחריות, משום שאין דרך פשוטה לדעת אם מחר בבוקר הסביבה תיראה כפי שנראתה אמש.

משום כך גם שחקנים שמרוחקים יחסית מהזירה, ובהם ממשלות, בנקים מרכזיים וגופי השקעה, אינם בוחנים רק את שאלת המעבר הימי עצמו. הם מנסים להבין אם מדובר באירוע נקודתי או בסימן לשינוי עמוק יותר ביציבות האזורית, ואם הסיכון הזה יחלחל בהמשך לציפיות האינפלציה, לתמחור מטבעות ולמדיניות הריבית.

מה זה עושה לדולר, לשקל ולשווקים קטנים

בישראל המתח הזה מורגש היטב. מצד אחד, השקל הפגין בתקופה האחרונה עוצמה חריגה מול הדולר. מצד אחר, כל הסלמה אזורית מזכירה עד כמה מטבעות ושוקי מניות מגיבים לא רק לנתוני צמיחה וריבית, אלא גם לשאלות של ביטחון ימי, סחר ואנרגיה.

לעיתים הדולר מתחזק כחלק מתנועה לעבר נכסים שנתפסים בטוחים יותר, אבל התמונה מורכבת יותר מכך. אם משבר בהורמוז מעלה את מחיר האנרגיה ומכביד על כלכלות שונות, הוא עשוי להשפיע גם על ציפיות הריבית, על מחירי האג”ח ועל תנועות ההון. בשווקים קטנים ופתוחים כמו ישראל, התגובה לא תמיד תהיה ישירה ולא תמיד תהיה מיידית. שערי מטבע מושפעים ממכלול רחב של גורמים, ולכן קשה לגזור מהתפתחות אחת מסקנה חד-משמעית.

מה שכן אפשר לומר בזהירות הוא שאי-ודאות אנרגטית ממושכת מקשה על תמחור נכסים. היא פוגעת ביכולת להעריך רווחיות עתידית, מכבידה על סקטורים שתלויים ביבוא או בדלק, ולעיתים יוצרת פער בין תמונת המאקרו של ההווה לבין מה שיתגלגל בהמשך לדוחות החברות ולמדדי המחירים.

בלב הסיפור נמצא משבר אמון תפעולי

הטעות הנפוצה היא לחשוב שמשבר כזה מסתיים ברגע שמוכרזת הפסקת אש או נמסרת הודעה על פתיחת נתיב. בפועל, מה שנשבר ראשון הוא שגרת התפעול, ומה שחוזר אחרון הוא האמון בה. כדי שמכליות יחזרו, לא מספיקה הכרזה. נדרש רצף של מעבר בטוח, פרמיות ביטוח שנרגעות, הנחיות ברורות מצד גורמי ביטחון, ובעיקר תחושה שאין שחקן שיכול לשבש את התנועה בלי התרעה.

הכלכלה העולמית נשענת על חזרתיות. אוניות אמורות להגיע, מטענים אמורים להימסר, חוזים אמורים להתכנס ללוחות זמנים. ברגע שכל אחד מהשלבים האלה הופך לסימן שאלה, העלות הכלכלית מתחילה הרבה לפני שמרגישים אותה בתחנת הדלק או במדד המחירים.

במובן הזה, הורמוז הוא מבחן רחב יותר לכלכלה העולמית. לא רק מבחן לאספקת נפט, אלא מבחן ליכולת של שווקים להמשיך לפעול כאשר האמון בנתיבי הסחר נשחק. אם בימים הקרובים תירשם חזרה עקבית של כלי שיט, ייתכן שהלחץ יפחת בהדרגה. אם המסרים יישארו סותרים והתנועה תיוותר דלילה, גם פתיחה רשמית לא בהכרח תספיק כדי לשכנע את העולם שהמשבר מאחורינו.

המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ ביטוחי, שיווק פנסיוני או המלצה לפעולה. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק את הנתונים האישיים ולקבל ייעוץ מתאים.