הבורסה בתל אביב מתמחרת פחות פחד: זה הסיפור מאחורי השיאים, השקל והזינוק בפיננסים

השיאים שנרשמו בתל אביב בימים האחרונים לא מעידים על שלווה. להפך. הם משקפים שוק שמביט מעבר לרעש החדשות ושואל שאלה ממוקדת: האם הסיכון שנתפס סביב ישראל מתחיל לפחות, עוד לפני שהמציאות עצמה נרגעת באמת.

יש כאן כמעט פרדוקס. לצד דיווחים על היתקלויות, ירי לצפון ומגעים מדיניים זהירים מול לבנון, מדד ת”א 35 ננעל ברמות שיא, מניות הבנקים והביטוח הובילו את העליות, והשקל נסחר בעוצמה מול הדולר. מי שרואה בכך התעלמות מהמצב מפספס את העיקר. השוק לא מתעלם. הוא מעדכן את התמחור.

לא האירוע הבודד, אלא הכיוון הכללי

בימים כאלה קל להיתפס לכותרת ביטחונית אחת ולהניח שהשוק אמור היה להיבהל. בפועל, משקיעים מגיבים בדרך כלל פחות לאירוע נקודתי ויותר לשינוי במגמה. עצם קיומם של מגעים רשמיים, שיחות תיווך והערכות שלפיהן העימותים עשויים להישאר מוגבלים יותר מכפי שחששו קודם, כבר מספיקים כדי להזיז כסף.

זה גם מסביר למה התחזקות השקל בולטת כל כך. מטבע מקומי לא מתחזק בדרך כלל רק בגלל תחושה חיובית. הוא מושפע משילוב של זרימות הון, ירידה בפרמיית הסיכון, אמון יחסי במערכת הכלכלית, ולעיתים גם מהתאמות של גופים מוסדיים שפועלים מול שוקי חו”ל. כשמצרפים לכך את חולשת הדולר בעולם, מתקבלת תנועה חדה יותר.

ובכל זאת, את הייסוף אי אפשר לייחס רק למה שקורה בארה”ב. ההשוואות שכלכלנים מנסים לעשות מול סל המטבעות, ולא רק מול הדולר, מחדדות שגם במבט רחב יותר השקל מפגין חוזקה. זה כבר מרמז שהשוק מזהה אפשרות לשיפור גיאו-פוליטי, גם אם חלקי, ולא רק מגיב לחולשה של המטבע האמריקאי.

למה הבנקים והביטוח בלטו

כדי להבין מה השוק חושב, לא מספיק להסתכל על המדדים עצמם. צריך לראות מי הוביל אותם. הפעם אלה היו בעיקר מניות פיננסים, ובפרט הבנקים וחברות הביטוח. זה לא קרה במקרה.

מניות פיננסיות נוטות להגיב היטב לתרחיש של ירידה בסיכון המקומי. כשהמשקיעים מעריכים שהסביבה נעשית מעט פחות מאיימת, הם מוכנים לשלם מכפילים גבוהים יותר על גופים שפעילותם קשורה ישירות לכלכלה הישראלית, לשוק האשראי, לשוק ההון ולנכסי הציבור. הבנקים נהנים מציפייה ליציבות גבוהה יותר בפעילות העסקית והצרכנית. חברות הביטוח מושפעות גם מחשיפה משמעותית לשוקי ההון, ולכן עליות במדדים מחלחלות אצלן מהר יחסית לציפיות לגבי התוצאות.

יש כאן גם ממד פסיכולוגי. בתקופות מתוחות, סקטורים פיננסיים נסחרים לעיתים בהנחה שמשקפת חשש מאירועים קיצוניים. כשהחשש הזה נחלש, גם בלי להיעלם, התיקון עשוי להיות מהיר. לפעמים אפילו מהיר מאוד.

ומי נחלש? דווקא אנרגיה וביטחוניות

התמונה נעשית מעניינת עוד יותר כשמסתכלים על הצד השני. מניות נפט וגז נחלשו, וגם מניות ביטחוניות נסוגו. במבט ראשון זה נראה לא אינטואיטיבי, הרי האזור עדיין רחוק מיציבות מלאה. אבל גם כאן יש היגיון עקבי.

הנפט רגיש מאוד לציפיות גיאו-פוליטיות. אם השוק מעריך שהסבירות להידרדרות אזורית רחבה יורדת, מחירי האנרגיה עשויים להתמתן, ומניות האנרגיה המקומיות מגיבות בהתאם. גם מניות ביטחוניות, שנהנו בשנים האחרונות מרוח גבית ברורה, עלולות לספוג מימושים כשהשוק מניח שחלק מהפרמיה שנצברה בהן כבר מגלם תרחישים חריפים במיוחד.

זה לא אומר בהכרח שמדובר בהיפוך מגמה לטווח ארוך. בעולם כולו ההוצאה הביטחונית עדיין גבוהה, והחברות בענף פועלות בסביבה שמייצרת ביקוש. אבל בטווח הקצר, תל אביב העדיפה סקטורים שנהנים מירידה בפחד, ולא כאלה שמרוויחים מהחרפתו.

הכסף לא מחפש רק ביטחון, אלא גם נורמליזציה

כאן נכנסת תמונה רחבה יותר. העליות האחרונות אינן הצבעת אמון עיוורת, אלא הימור על חזרה חלקית לנורמליות כלכלית. לא שלום אזורי, לא היעלמות של הסיכונים, אלא מצב שבו ישראל חוזרת להיתפס ככלכלה שאפשר לתמחר דרך רווחים, ריבית וצמיחה, ולא רק דרך מפות של חזיתות.

הסימנים לכך נראים גם מחוץ למסכי המסחר. שוק השירותים הפיננסיים סביב ההייטק, למשל, ממשיך להפגין עוצמה. נתוני השכר החריגים שנחשפו באחד מבתי ההשקעות הגדולים, ובפרט בחברה שפועלת בתחום ניהול התגמול ההוני, הנאמנויות ואירועי המיזוגים והרכישות, אינם רק סיפור על שכר מנהלים. הם מעידים שגם מתחת לרעש הביטחוני, מנועי ההון של המשק ממשיכים לעבוד.

כשמנהלים בתחומים כאלה נהנים מתגמול גבוה במיוחד, זה בדרך כלל לא קורה בחלל ריק. הדבר משקף פעילות עסקית, עושר פיננסי שנצבר בהייטק, עסקאות ומערכת פיננסית שיודעת לגבות עמלות כשיש תנועה. במילים פשוטות, חלקים מהשוק הישראלי ממשיכים לייצר ערך גם בתקופה מורכבת, והמשקיעים מבחינים בזה.

האם השוק מקדים את המציאות

כנראה שכן. אבל זה בדיוק תפקידו. בורסה כמעט אף פעם לא מחכה לרגע שבו העננים מתפזרים לגמרי. היא נעה ברגע שמתחיל להיווצר סיכוי שהענן יהיה פחות כבד מכפי שהעריכו. לכן ייתכן שהמסכים הירוקים נראים מנותקים מהתחושה הציבורית. משקי בית ועסקים קטנים עדיין עשויים להרגיש אי ודאות, עלויות מימון, שחיקה או ירידה בפעילות, גם כשהמדדים מטפסים.

ועדיין, צריך להוסיף כאן זהירות. שוק שעולה במהירות על בסיס שיפור בתפיסת הסיכון יכול גם לשנות כיוון במהירות אם התמונה המדינית או הביטחונית תשתנה. כישלון של מהלך מדיני, הסלמה לא צפויה או שינוי חד בסביבה הגלובלית יכולים לקרר את ההתלהבות. גם השקל, שנראה כעת חזק מאוד, רגיש לשינויים כאלה.

מעבר לזה, שיאים במדדים לא אומרים שכל המניות אטרקטיביות באותה מידה, וגם לא שהשוק כולו זול. אחרי מהלך חד, חלק מהתמחורים נעשים צפופים יותר. מי שמתבונן בשוק כגוש אחד עלול להחמיץ את העובדה שהפערים בין הסקטורים גדלים, ושהתגובה החדה ביותר נרשמת דווקא באזורים שעד לא מזמן נתפסו כרגישים במיוחד לסיכון ישראלי.

מה בעצם קרה כאן בימים האחרונים

• המשקיעים זיהו אפשרות לירידה מסוימת בפרמיית הסיכון של ישראל.

• השקל התחזק לא רק בגלל חולשת הדולר בעולם, אלא גם על רקע ציפיות לשיפור מקומי יחסי.

• בנקים וחברות ביטוח הובילו את העליות, משום שהם נהנים במיוחד מתרחיש של יציבות גבוהה יותר.

• מניות אנרגיה וביטחוניות נחלשו, משום שהשוק הפחית מעט את המשקל שנתן לתרחישי קיצון.

• הפעילות הפיננסית סביב ההייטק ממשיכה להזכיר שהמשק הישראלי לא נע רק לפי כותרות ביטחוניות.

השורה התחתונה זהירה יותר מכפי שהמסכים הירוקים אולי מרמזים. תל אביב לא אומרת שהכול בסדר. היא אומרת משהו מצומצם יותר, אבל משמעותי: המחיר של הפחד, לפחות לעת עתה, ירד. ובשוק ההון, לפעמים זה לבדו מספיק כדי לייצר שיא חדש.

המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ ביטוחי, שיווק פנסיוני או המלצה לפעולה. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק את הנתונים האישיים ולקבל ייעוץ מתאים.