דה-דולריזציה (De-dollarization): הברית של רוסיה, סין ואיראן ליצירת אלטרנטיבה לדולר האמריקאי

הדולר האמריקאי שימש במשך עשרות שנים, מאז תום מלחמת העולם השנייה, כעמוד השדרה הבלתי מעורער של המערכת הפיננסית הגלובלית. הוא המטבע העיקרי למסחר בינלאומי, עוגן למאגרים של בנקים מרכזיים, ונכס מקלט בטוח בעיתות משבר. מעמדו זה הקנה לארצות הברית יתרונות כלכליים וגיאופוליטיים אדירים, המכונים לעיתים קרובות “הפריבילגיה האקזמפלרית”. אולם, בשנים האחרונות, תחת השפעת מתחים גיאופוליטיים הולכים וגוברים, מדיניות סנקציות אגרסיבית מצד המערב וחתירה עקבית לעצמאות כלכלית, אנו עדים להתגבשותה של מגמה מעניינת ומאתגרת: דה-דולריזציה. ליבה של מגמה זו טמון בברית לא-רשמית, אך אפקטיבית, בין שלוש שחקניות מפתח על הבמה העולמית – רוסיה, סין ואיראן – שכל אחת מהן רואה בהפחתת התלות בדולר חיונית לאינטרסים האסטרטגיים שלה.

מדובר בתהליך ארוך טווח, מורכב ורב פנים, שאינו חף מקשיים ואתגרים. יחד עם זאת, עוצמתן הכלכלית והגיאופוליטית המשולבת של מדינות אלו, לצד רצונן המשותף לערער על הסדר העולמי הנוכחי, הופכת את האיום על הגמוניית הדולר לאחד מהנושאים המרכזיים שמעצבים מחדש את השיח הכלכלי והפיננסי העולמי. בחינה מעמיקה של המניעים, הצעדים המעשיים וההשלכות הפוטנציאליות של ברית זו חיונית להבנת המערך הפיננסי המתהווה, וזו בדיוק המשימה שלקחנו על עצמנו במסגרת מאמר זה באלפא – פורטל כלכלה, נדל״ן ועסקים.

הגמוניית הדולר: אבן יסוד במערכת העולמית

כדי להבין את גודל האתגר שניצב בפני הדולר, עלינו תחילה להתעמק בארכיטקטורה הפיננסית שהובילה למעמדו הנוכחי. המערכת הפיננסית העולמית כפי שאנו מכירים אותה עוצבה למעשה ב-1944, בוועידת ברטון-וודס. שם, נקבעה הצמדת מרבית המטבעות הגדולים לדולר האמריקאי, וזה בתורו הוצמד לזהב. אף על פי ש”חלון הזהב” נסגר בתחילת שנות ה-70, השלד נותר: הדולר הפך למטבע הרזרבה הראשי, המשמש למאגרי מט”ח, למסחר בינלאומי בטובין ושירותים, ולהנפקת חוב בינלאומי.

אחד העמודים המרכזיים שהתפתחו מאוחר יותר והבטיחו את עוצמתו של הדולר הוא “פטרודולר”. הסכם בין ארה”ב וערב הסעודית בשנות ה-70 קבע כי נפט יימכר אך ורק בדולרים. בהתחשב בחשיבותו האסטרטגית של הנפט לכלכלה העולמית, דרישה זו יצרה ביקוש עצום וקבוע לדולר, מה שהבטיח את נזילותו ויציבותו. תשלום עבור נפט בדולרים משמעו שכל מדינה, על מנת לרכוש אנרגיה חיונית, חייבת להחזיק ברזרבות דולריות, ובכך היא למעשה מממנת את החוב האמריקאי ומחזקת את כוחה של ארה”ב.

מעבר לכך, ארה”ב פיתחה את השווקים הפיננסיים הגדולים, העמוקים והנזילים ביותר בעולם. אגרות חוב ממשלתיות אמריקאיות נחשבות לנכס הבטוח ביותר, והמערכת הבנקאית האמריקאית, לצד הרגולציה המבוססת שלה, מספקת ביטחון ויציבות. חברות גלובליות רבות מעדיפות לגייס הון בדולרים, לסחור בדולרים ולנהל את נכסיהן בדולרים, בזכות קלות הגישה, עלויות העסקה הנמוכות יחסית והיעדר חסמים בירוקרטיים.

עבור ארה”ב, הגמוניית הדולר טומנת בחובה יתרונות אדירים. היא מאפשרת לה ללוות כספים בעלויות נמוכות יותר, מונעת משברי נזילות ומספקת לה את היכולת להפעיל סנקציות כלכליות אפקטיביות, שכן שליטה על מערכת התשלומים בדולרים מקנה לה השפעה חסרת תקדים על זרימת כספים בינלאומית. כל מוסד או גורם שפועל בדולרים כפוף למעשה לחוקים ולרגולציה האמריקאית, גם אם אינו נמצא פיזית על אדמת ארה”ב. אולם, יתרונות אלה עבור האמריקאים הם בדיוק מקור הפגיעות והתלות עבור מדינות אחרות, ובמיוחד עבור אלו הנמצאות בעימות גיאופוליטי עם וושינגטון, ומכאן נובעת הדחיפה לדה-דולריזציה.

ברית הדה-דולריזציה: מניעים וזרזים

החתירה להחלשת הגמוניית הדולר אינה תופעה חדשה, אך עוצמתה והתארגנותה הנוכחית, במיוחד מצד רוסיה, סין ואיראן, מציגות איום חסר תקדים. לכל אחת מהשחקניות הללו יש מניעים ספציפיים משלה, אך בסופו של דבר, הן חולקות יעד משותף: להפחית את פגיעותן לכלי הלחץ הכלכליים של ארה”ב ולערער על הסדר העולמי החד-קוטבי.

רוסיה: מגיבה לסנקציות ומחפשת ריבונות כלכלית

עבור רוסיה, הדה-דולריזציה אינה בחירה אסטרטגית בלבד, אלא גם תגובה אקוטית לסדרת סנקציות כלכליות שהוטלו עליה על ידי המערב, במיוחד מאז סיפוח קרים ב-2014 והסלמת המלחמה באוקראינה ב-2022. ניתוק בנקים רוסיים ממערכת ה-SWIFT, הקפאת נכסי בנק מרכזי בחו”ל והגבלות על סחר, הבהירו לבכירים במוסקבה את סכנת התלות בדולר ובמערכות התשלומים המערביות. רוסיה החלה, עוד לפני המלחמה באוקראינה, לצמצם באופן דרמטי את אחזקותיה בדולרים, להגדיל את רזרבות הזהב שלה ולהאיץ עסקאות סחר במטבעות מקומיים, בעיקר מול סין והודו. היא גם פיתחה מערכת תשלומים חלופית ל-SWIFT, בשם SPFS (System for Transfer of Financial Messages), המשמשת בעיקר לעסקאות פנים-רוסיות ועסקאות עם מדינות ידידותיות.

סין: אסטרטגיה ארוכת טווח וחתירה למעמד כלכלי גלובלי

סין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, רואה בדה-דולריזציה מהלך אסטרטגי רחב היקף, שנועד לתמוך בהפיכתה למעצמה כלכלית ופיננסית גלובלית. אף על פי שהיא עדיין מחזיקה ברזרבות דולרים עצומות, בייג’ינג פועלת בעקביות לקידום השימוש ביואן בסחר ובפיננסים בינלאומיים. יוזמת “החגורה והדרך” (Belt and Road Initiative) היא דוגמה מצוינת לכך: באמצעות השקעות ענק בתשתיות במדינות מתפתחות, סין מייצרת תלות כלכלית המאפשרת לה לקדם עסקאות ביואן. בנוסף, סין השיקה את CIPS (Cross-Border Interbank Payment System), מערכת תשלומים חלופית ל-SWIFT, ואף נמצאת בחזית פיתוח המטבע הדיגיטלי של הבנק המרכזי (Digital Yuan או e-CNY), שיכול בעתיד להקל על עסקאות בינלאומיות ללא צורך במערכות מערביות.

איראן: חומת מגן מפני סנקציות

איראן היא אולי המדינה עם הניסיון העשיר והכואב ביותר בסנקציות כלכליות. כתוצאה מכך, היא נאלצה לפתח מנגנונים יצירתיים לעקיפתן במשך עשרות שנים. התנתקות ממערכת ה-SWIFT ומגבלות על גישה למערכת הבנקאית הבינלאומית, גרמו לאיראן לחפש פתרונות נואשים, כולל סחר חליפין, עסקאות נפט דרך מתווכים ובמטבעות לא-דולריים. עבור איראן, הדה-דולריזציה היא לא פחות מאסטרטגיית הישרדות כלכלית, ועל כן היא משתפת פעולה עם רוסיה וסין, בעיקר בסחר באנרגיה ובטכנולוגיה, תוך שימוש במטבעות מקומיים או במנגנוני סליקה חלופיים.

המשותף לשלוש המדינות הוא הרצון להפחית את הסיכון הפוליטי והכלכלי הטמון בתלות במערכת שבה ארה”ב שולטת. הן רואות בכך דרך לחזק את ריבונותן הכלכלית ולבסס סדר עולמי מרובה-קוטבים, שבו הכוח הפיננסי אינו מרוכז בידי מעצמה אחת.

צעדים מעשיים ומנגנונים לדה-דולריזציה

החתירה לדה-דולריזציה אינה רק הצהרת כוונות, אלא מתבטאת בשורה של צעדים מעשיים, שחלקם כבר מיושמים וחלקם נמצאים בשלבי פיתוח. הברית הלא-רשמית בין רוסיה, סין ואיראן מאפשרת להן לתאם ולשתף פעולה בהאצת תהליכים אלו.

סחר במטבעות מקומיים: פשוט ויעיל

אחד הצעדים הבולטים והישירים ביותר הוא המעבר לסחר במוצרים ובשירותים במטבעות מקומיים. רוסיה וסין, לדוגמה, הגבירו באופן דרמטי את היקף הסחר ביניהן ביואן וברובל. הודו, שגם היא אינה חלק מברית זו אך מקיימת יחסים כלכליים נרחבים עם רוסיה, רוכשת נפט רוסי ברופי הודי ופתחה פתרונות סליקה ברופי לטובת הסוחרים שלה. איראן גם היא מבצעת עסקאות נפט עם סין והודו במטבעות מקומיים או בזהב, על מנת לעקוף את הסנקציות הדולריות. מהלך זה מצמצם את הצורך להמיר מטבעות לדולר, חוסך עמלות המרה ומקטין את החשיפה למערכות פיננסיות אמריקאיות.

פיתוח מערכות תשלומים אלטרנטיביות: עמוד תווך למערכת עצמאית

כפי שצוין, גם רוסיה (SPFS) וגם סין (CIPS) פיתחו מערכות תשלומים אלטרנטיביות ל-SWIFT. מטרתן העיקרית היא לאפשר עסקאות בינלאומיות ללא תלות במערכת המערבית, שנשלטת בעיקרה על ידי ארה”ב ואירופה. אף על פי שכרגע מערכות אלו קטנות בהיקפן מ-SWIFT וסובלות מחוסר נזילות גלובלית, הן מהוות בסיס למערכת עתידית שיכולה לשרת גוש כלכלי הולך ומתרחב. שיתוף פעולה בין מערכות אלו, ואף יצירת פלטפורמה משותפת, יכול לשדרג משמעותית את יעילותן ואת יכולתן לטפל בהיקפי סחר גדולים.

הצטברות זהב ומתכות יקרות: נכס חסין סנקציות

זהב נחשב מזה אלפי שנים למאגר ערך אולטימטיבי, ובמיוחד כנכס שאינו נתון לשליטה של ממשלה או בנק מרכזי כלשהו. רוסיה וסין הגבירו באופן עקבי ודרמטי את רכישות הזהב שלהן לבנקים המרכזיים שלהן, ובכך הקטינו את חשיפתן לדולר וחיזקו את מאזניהן בנכס שניתן לסחור בו מחוץ למערכת הדולרית. זהב יכול לשמש גם כערובה או כמטבע סליקה בעסקאות בינלאומיות, במיוחד כאשר קיימת חוסר אמון במטבעות פיאט או כאשר סנקציות מונעות שימוש במטבעות מסורתיים. גם איראן, למרות קשיים, מחזיקה עתודות זהב משמעותיות.

מטבעות דיגיטליים של בנקים מרכזיים (CBDCs): פתרון עתידני?

סין נמצאת בחוד החנית של פיתוח מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי (e-CNY), ואילו רוסיה בוחנת גם היא את ה”רובל הדיגיטלי”. רעיון ה-CBDC הוא להפוך את המטבע הלאומי לנגיש באופן דיגיטלי ישירות מהבנק המרכזי, ללא צורך במערכות בנקאיות מסחריות. בעתיד, CBDCs עשויים להקל על עסקאות חוצות גבולות בין מדינות, תוך עקיפת מערכות תשלום מבוססות דולר. תרחיש כזה יכול לכלול הסכם בין בנקים מרכזיים של מספר מדינות לסליקת עסקאות ביניהם באמצעות ה-CBDC שלהם, מבלי לעבור דרך מערכות מערביות.

עסקאות אנרגיה בלא-דולר: מכה לפטרודולר

אחד האיומים המשמעותיים ביותר על הדולר נוגע למעמדו כ”פטרודולר”. אם מדינות מרכזיות המייצרות וצורכות נפט וגז יעברו לסחור באנרגיה במטבעות אחרים, הדבר יפגע קשות בביקוש לדולר. רוסיה כבר דורשת תשלום ברובלים עבור גז מ”מדינות לא ידידותיות”, וגוברת הנטייה שלה למכור נפט במטבעות אחרים (כמו יואן) לסין והודו. בטווח הארוך, אם מדינות ה-OPEC+ ישתכנעו גם הן לקבל תשלומים במטבעות אחרים, יהיה לכך אפקט דומינו שישנה את כללי המשחק בשוקי האנרגיה העולמיים.

השלכות פוטנציאליות על הכלכלה הגלובלית ושווקי הפיננסים

התפתחות מגמת הדה-דולריזציה, גם אם היא הדרגתית, טומנת בחובה השלכות מרחיקות לכת על כלכלת העולם ועל שווקי הפיננסים. האפקטים צפויים להיות מורכבים ושונים עבור שחקנים שונים במערכת הגלובלית.

עבור ארצות הברית: פגיעה ב”פריבילגיה האקזמפלרית”

עבור ארה”ב, דה-דולריזציה משמעותית עלולה לפגוע ביכולתה ללוות כספים בעלויות נמוכות. ירידה בביקוש העולמי לדולר תעלה את הריביות על החוב האמריקאי, מה שיקשה על ניהול התקציב הפדרלי. בנוסף, יכולתה להפעיל סנקציות כלכליות תפחת באופן דרמטי, שכן מדינות יוכלו לעקוף את המערכת הדולרית. הדבר יפגע גם בהשפעתה הגיאופוליטית ובמעמדה הכללי בעולם. יתרה מכך, אובדן מעמד הרזרבה העיקרי יכול להוביל לירידה בערך הדולר ולעליית אינפלציה פנימית, שכן עלויות ייבוא יתייקרו.

עבור ברית הדה-דולריזציה (רוסיה, סין, איראן): עצמאות כלכלית מוגברת

מדינות אלו ייהנו מיכולת מוגברת לנהל את כלכלתן וסחרן הבינלאומי ללא איום של סנקציות או התערבות חיצונית. הן יוכלו לבסס גושי סחר פיננסיים משלהן, שיחזקו את מעמדן הגיאופוליטי. עבור סין, במיוחד, תהליך זה תומך בשאיפתה להפוך למעצמה כלכלית מובילה, כאשר היואן צובר משקל רב יותר בזירה הבינלאומית. עם זאת, עליהן להתמודד עם אתגרים כמו חוסר נזילות ראשונית של המטבעות שלהן, פחות שווקים עמוקים ויעילים בהשוואה לאלו המבוססים על הדולר, והצורך לבנות אמון בקרב שותפים חדשים.

עבור שאר העולם: ריבוי קוטביות ושינויים בשווקים

עבור מדינות אחרות, במיוחד אלה שאינן חלק מהברית אך אינן מעוניינות להיות תלויות יתר על המידה בארה”ב (כמו הודו, ברזיל ומדינות באפריקה), הדה-דולריזציה מציעה הזדמנויות לגיוון. הן יוכלו לבחור מבין מספר מטבעות רזרבה ולקבל תשלומים במטבעות שונים עבור מוצריהן. יחד עם זאת, מצב של ריבוי קוטביות מטבעית יכול להביא גם לחוסר יציבות בשווקי המט”ח, לעלייה בעלויות גידור ולמורכבות רבה יותר בניהול רזרבות מט”ח ובביצוע עסקאות בינלאומיות. משקיעים יצטרכו לבצע הערכות סיכון מחודשות ולחפש הזדמנויות באפיקי השקעה חדשים.

השפעה על סחורות וריביות

מעבר מסחר בנפט וסחורות אחרות מהדולר למטבעות אחרים יפגע ישירות בביקוש לדולר. אם זה יקרה בקנה מידה נרחב, זה יכול להוביל לירידת ערך הדולר ולהשפיע על מחירי הסחורות שכן לעיתים קרובות ישנה קורלציה הפוכה בין כוח הדולר למחירי סחורות. ירידה בכוח הדולר יכולה גם להשפיע על מדיניות הריבית של הבנקים המרכזיים ברחבי העולם, שכן הם יצטרכו להתמודד עם תנודות במטבעות השונים ועלולים להגיב בהעלאות ריבית כדי להגן על יציבות מטבעם.

בסופו של דבר, עתיד הגמוניית הדולר תלוי לא רק בצעדי הדה-דולריזציה מצד היריבים, אלא גם ביכולתה של ארה”ב לשמר את אמון השווקים במערכת הפיננסית שלה, ביציבותה הכלכלית וביכולתה למצוא פתרונות דיפלומטיים וכלכליים לאתגרים העומדים בפניה. ניכר כי עולמנו הולך ונעשה פחות “דולרי” אך זהו שינוי איטי, רב ניואנסים, שאינו צפוי להתרחש בן לילה.

אתגרים ומכשולים בדרך לדה-דולריזציה מלאה

על אף המאמצים הניכרים מצד רוסיה, סין ואיראן, והמניעים הברורים שלהן, הדרך לדה-דולריזציה משמעותית וקבועה רצופה במכשולים ואתגרים עצומים. הדולר האמריקאי לא צפוי לאבד את מעמדו בקרוב, ובוודאי שלא באופן מוחלט.

נזילות שוק ותשתיות פיננסיות: יתרון מובנה לדולר

אחד היתרונות הגדולים ביותר של הדולר הוא הנזילות העצומה והעומק חסר התקדים של שוקי ההון בארה”ב. שוק אגרות החוב הממשלתיות האמריקאיות לבדו עולה על גודלן של רבות מהכלכלות הלאומיות. קל מאוד לקנות ולמכור נכסים דולריים, מה שמבטיח עסקאות מהירות ובעלות נמוכה. ליואן הסיני, לרובל הרוסי או לריאל האיראני, חסרים באופן מובהק העומק והנזילות הללו. שוקי ההון הסיניים, לדוגמה, עדיין סגורים במידה רבה למשקיעים זרים ומצויים תחת שליטה ממשלתית הדוקה, מה שמקשה על הפיכתם לאטרקטיביים עבור אחזקה כרזרבה גלובלית.

אמון ויציבות מוסדית: אתגר מוסרי ופוליטי

אמון הוא אבן יסוד בכל מטבע רזרבה. האמון בדולר נובע לא רק מעוצמתה הכלכלית של ארה”ב, אלא גם מיציבות המוסדות הדמוקרטיים שלה, שלטון החוק, עצמאות הבנק המרכזי ושקיפות השווקים. ברוסיה, סין ואיראן, המוסדות הפוליטיים והכלכליים נתפסים לעיתים קרובות כפחות שקופים ופחות יציבים, והבנקים המרכזיים שלהם כפופים יותר למרות השלטון. חוסר אמון זה מקשה על מטבעותיהן לרכוש מעמד של מקלט בטוח, נכס שישמור על ערכו בעיתות משבר.

אפקט הרשת: כוח האינרציה

השימוש בדולר נהנה מ”אפקט רשת” עצום. כיוון שרוב העולם משתמש בדולר, קל ונוח יותר להמשיך ולהשתמש בו. המערכות, התשתיות, החוזים והרגולציות העולמיות מותאמים לדולר. מעבר למטבע אחר דורש שינוי מהותי בכל המערכת, והוא יקר ומסורבל. חברות בינלאומיות, בנקים ובנקים מרכזיים יחששו להיות “הראשונים” לעבור, מחשש שימצאו את עצמם מבודדים. כוח האינרציה של הדולר הוא אחד המכשולים הגדולים ביותר שניצבים בפני הדה-דולריזציה.

פיצול ואינטרסים מנוגדים בתוך הברית

אף על פי שלרוסיה, סין ואיראן יש אינטרס משותף בהחלשת הדולר, האינטרסים ארוכי הטווח שלהן אינם זהים. סין, לדוגמה, רואה את היואן כמטבע הרזרבה העתידי שלה, מה שעלול ליצור מתחים מול רוסיה ששואפת גם היא לחזק את מעמד הרובל. כמו כן, כל אחת מהן מתמודדת עם אתגרים כלכליים פנימיים ואסטרטגיות שונות, מה שעשוי להקשות על תיאום מלא ואפקטיבי של מהלכים. ברית זו, מעצם טבעה, היא טקטית יותר מאשר אידיאולוגית עמוקה, והדבר עלול להוביל לחוסר עקביות בטווח הארוך.

תגובת ארה”ב ובעלות בריתה

יש לצפות כי ארה”ב לא תעמוד בחיבוק ידיים לנוכח האיומים על הגמוניית הדולר. היא יכולה לנקוט בצעדים שונים לחיזוק מעמד הדולר, כמו שיפור היציבות הכלכלית, הידוק קשרים עם בעלות בריתה באמצעות הסכמי סחר וכלים פיננסיים, ואף לפתח פתרונות טכנולוגיים משלה (כגון דולר דיגיטלי) כדי לשמור על רלוונטיות. בעלות בריתה של ארה”ב, כמו האיחוד האירופי ויפן, גם הן אינן מעוניינות בחוסר יציבות מטבעית, ולכן הן צפויות לתמוך, לפחות באופן עקיף, במעמדו של הדולר.

לסיכום, בעוד שהדחף לדה-דולריזציה מובן ומבוסס על מציאות גיאופוליטית, המאמץ להחליף את הדולר האמריקאי כ”מלך המטבעות” הוא משימה כמעט סיזיפית. הוא דורש לא רק כוח כלכלי אלא גם אמון, שקיפות ויציבות מוסדית, תכונות שהיריבות עדיין מתקשות לספק בקנה מידה גלובלי.

מבט קדימה: לאן נושבת הרוח הפיננסית?

המתרחש כעת בזירה הפיננסית העולמית אינו תהליך של קריסת הדולר, אלא תהליך איטי והדרגתי של שחיקה במעמדו הבלעדי. הברית הלא-רשמית בין רוסיה, סין ואיראן, מונעת על ידי אינטרסים אסטרטגיים ופוליטיים, מאיצה מגמה זו, אך היא רחוקה מלהיות חזית אחידה או חפה מקשיים. אנו נמצאים בעיצומו של מעבר לעולם פיננסי מולטי-קוטבי יותר, שבו הדולר ימשיך להיות מטבע דומיננטי, אך לא יחיד.

עבור קהילת המשקיעים, יזמי הנדל”ן ואנשי העסקים, ההשלכות ברורות: עלינו להתכונן לעולם שבו תנודתיות מטבעית עשויה להיות גבוהה יותר, שבו ניהול סיכונים פיננסיים דורש גישה מתוחכמת יותר, ושבו יש להביא בחשבון את הסיכונים הגיאופוליטיים באופן משמעותי יותר מבעבר. היכולת להבין את המורכבות של זרימות ההון העולמיות, את חשיבותן של מערכות תשלומים אלטרנטיביות ואת השלכות מדיניות הבנקים המרכזיים במדינות שונות, הופכת לחיונית.

הדור הבא של הסכמי סחר בינלאומיים יכלול ככל הנראה יותר עסקאות במטבעות מקומיים, ויותר נכסים יועמדו בזהב ובמטבעות אלטרנטיביים. ייתכן אף שנראה התפתחות של מטבעות דיגיטליים גלובליים שאינם קשורים למדינת לאום ספציפית, או מטבעות “סל” שמשלבים מספר מטבעות חזקים. כל אלו יתרמו לפיזור הסיכון הפיננסי ויפחיתו את התלות במטבע בודד, אך גם יגבירו את המורכבות.

כפי שאנו מנתחים באופן שוטף באלפא – פורטל כלכלה, נדל״ן ועסקים – שווקי הנדל”ן, לדוגמה, יכולים להיות מושפעים מגאות או שפל במטבעות מקומיים, וכן משינויים בהשקעות זרות. חברות הפועלות בינלאומית יצטרכו להיות מודעות יותר לסיכוני המט”ח ולגדר את עצמן בהתאם. הבנקים המרכזיים יצטרכו לנקוט במדיניות אגרסיבית יותר כדי לשמור על יציבות.

בסופו של דבר, הקרב על מעמד הדולר הוא לא רק קרב פיננסי, אלא גם קרב על סדר עולמי. השחקניות המרכזיות בסיפור זה מחפשות לא רק עצמאות כלכלית, אלא גם השפעה פוליטית גלובלית. המאמצים לדה-דולריזציה הם סימפטום של שינוי עמוק יותר במאזן הכוחות העולמי, ומי שיתאים את עצמו למציאות החדשה, יהיה זה שיצליח לשגשג בסביבה הפיננסית המשתנה.