כשהשווקים עולים תחת איום: איך הכלכלה מתרגלת לסיכון במקום לברוח ממנו

האיום על מצר הורמוז נשמע כמו מסוג ההתפתחויות שאמורות לשלוח את השווקים לעמדת מגננה. מדובר בנתיב שיט קריטי לאנרגיה העולמית, לצד התבטאויות לוחמניות מאיראן, מעורבות אמריקאית ורגישות גבוהה של מחירי האנרגיה לכל כותרת. ובכל זאת, דווקא בתוך אי הוודאות הזו, מדדי המניות ממשיכים לטפס, בתל אביב וגם בחו”ל. גם בישראל עצמה התמונה פחות צפויה מכפי שנדמה: הרגולטור לוחץ להוריד תעריפים בביטוחי רכב, והחברות מתאימות את עצמן; בנתיבות מדברים לא על בלימה, אלא על הכפלת אוכלוסייה, תעסוקה ובית חולים. זה לא עולם שמתעלם מהסיכון. זה עולם שלמד לפעול בתוכו.

אולי זו התכונה הבולטת ביותר של הכלכלה הנוכחית: לא אדישות, אלא הסתגלות. הסיכון הגיאופוליטי עדיין שם, והוא עדיין משמעותי. אבל הוא כבר לא פועל בחלל ריק. הוא נכנס למערכת עמוסה בכוחות מנוגדים: עודפי נזילות, ציפיות לטכנולוגיה משבשת, הוצאות ציבוריות גבוהות, שווקים שהתרגלו מהר מאוד לחיות עם חדשות רעות, וציבור שממשיך לצרוך, לקנות, לבנות ולבטח.

מצר הורמוז כבר לא מתורגם מיד לפאניקה

בעבר, מתיחות סביב הורמוז הייתה מייצרת תגובת שרשרת כמעט אוטומטית: הנפט עולה, המשקיעים נבהלים, המניות נחלשות, והחשש מחלחל במהירות גם לכלכלות קטנות ותלויות יבוא. הפעם, לפחות נכון לעכשיו, התגובה שונה. שוקי ההון מבהירים שלא כל איום הופך מיד לתרחיש קיצון.

אין פירוש הדבר שהאיום שולי. מצר הורמוז נותר נקודת חיכוך בעלת משמעות עולמית ברורה. אבל השאלה שהמשקיעים שואלים כיום השתנתה. לא רק אם יש סיכון, אלא אם הוא כבר פוגע בפועל בזרימת הסחורות, במחירים, ברווחי החברות ובביקוש. כל עוד התשובה לכך חלקית בלבד, השוק נוטה לתמחר הפרעה זמנית ולא משבר רחב.

זה שינוי מהותי. בשנים האחרונות העולם עבר רצף של זעזועים שהיה יכול למוטט את ההנחה הזו: מגפה, אינפלציה, עליות ריבית, מלחמות ושיבושי סחר. דווקא הרצף הזה יצר הרגל חדש. חברות הגדילו מלאים, גיוונו שרשראות אספקה, החליפו מקורות רכש ולמדו לגלגל לפחות חלק מההתייקרויות הלאה. המשקיעים, מצדם, העלו את סף התגובה.

למה הבורסות ממשיכות לעלות

העליות בבורסה הישראלית ובשווקים נוספים, גם בצל מתיחות אזורית, נראות כמעט פרדוקסליות. אבל מאחוריהן יש היגיון פנימי. קודם כול, הכסף עדיין מחפש תשואה. גם כשסביבת הריבית לא מבטיחה הורדות מהירות, גירעונות ממשלתיים רחבים והזרמה עקיפה של ביקוש לכלכלה ממשיכים לתמוך במחירי נכסים. זה לא בהכרח מצב יציב לאורך זמן, אבל בטווח הנראה לעין הוא מוסיף לשוק כוח.

לצד זה, הטכנולוגיה, ובייחוד סביב AI, ממשיכה לספק לשווקים סיפור חזק של רווחיות עתידית. בתקופות של אי ודאות, השווקים מחפשים עוגן נרטיבי. כרגע, עבור חלק גדול מהמשקיעים, העוגן הזה חזק יותר מהחרדה הגיאופוליטית. כך מתקבל תמחור שבו הסיכון לא נעלם, אבל נדחק הצדה כל עוד אין נזק חד ומיידי.

יש גם פער הולך וגדל בין הכלכלה הריאלית לבין תגובת השוק בזמן אמת. חברות ציבוריות גדולות, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והשירותים, אינן חשופות תמיד באותה מידה לזעזועים מקומיים. לכן המדדים יכולים לעלות גם כשהכותרות הביטחוניות נשמעות קודרות.

הסיפור של ביטוח הרכב מראה איך סיכון הופך למחיר

כאן נכנסת דוגמה מקומית, שלכאורה רחוקה מהתמונה הגלובלית: ביטוחי הרכב. רשות שוק ההון לחצה על החברות לעדכן תעריפים, וביטוח ישיר, שבתחילה לא יישרה קו, קיבלה בסופו של דבר אישור לחזור ולשווק פוליסות לאחר שהגישה תעריף מעודכן. בשוק מציינים ירידה של כ-17% במחירי הביטוח המקיף בשנה האחרונה.

זו נקודה מעניינת במיוחד. אם הכלכלה פועלת בתוך סיכון, מדוע מחיר של מוצר ביטוחי מרכזי דווקא יורד? משום שלא כל סיכון מתורגם באותה צורה. שוק הביטוח לא מתמחר את הורמוז, אלא בעיקר תחרות, נתוני תביעות, עלויות חלפים, גניבות והפעלת כוח רגולטורי. במילים אחרות, גם בתוך אווירה ציבורית מתוחה מאוד, מנגנון המחירים של ענף מסוים יכול לנוע דווקא בכיוון ההפוך.

זה שיעור רחב יותר על האופן שבו כלכלה פועלת כיום. הכותרת המאקרו גיאופוליטית אינה מסבירה לבדה מה עובר על הצרכן. אפשר לראות בו בזמן איום על נתיבי סחר עולמיים, ולצדו הוזלה במוצר מקומי בגלל תחרות או רגולציה. מי שמחפש תמונה אחידה מפספס את המבנה הרב שכבתי של המשק.

גם בפריפריה לא מחכים ליציבות מלאה

ההתבטאויות מנתיבות ממחישות את אותה מגמה מכיוון אחר. עיר שמדברת על הכפלת אוכלוסייה, הרחבת אזורי תעשייה, מוסדות ציבור, מרכזים מדעיים ובית חולים, עושה בפועל דבר פשוט: מתכננת קדימה למרות הרעש. לא אחרי שהמצב יתבהר, אלא תוך כדי.

לכלכלה הישראלית זו נקודה חשובה במיוחד. במשך שנים אזורי פריפריה הוצגו כתלויים קודם כול בביטחון, ורק אחר כך בפיתוח. בפועל, ראשי רשויות, יזמים ותושבים פועלים לא פעם בכיוון ההפוך: הם מניחים שתשתיות, תעסוקה ושירותים ציבוריים הם עצמם חלק מהיציבות. לא ערובה ולא חסינות, אבל כן תנאי בסיסי ליכולת של אזור להחזיק אוכלוסייה ולמשוך הון.

מזווית רחבה יותר, זה מתחבר למגמה עולמית. מדינות ואזורים שכבר חוו שיבושים חוזרים אינם ממתינים לסביבה מושלמת כדי להשקיע. הם מנסים לבנות חוסן תוך כדי תנועה: יותר ייצור מקומי, יותר תשתיות, יותר פיזור גיאוגרפי של פעילות כלכלית. לפעמים זה יקר יותר. לפעמים גם פחות יעיל בטווח הקצר. אבל זו כלכלה שמעדיפה יתירות על פני תלות מלאה.

מה בעצם השתנה בשנים האחרונות

אם צריך לזקק את השינוי, הוא לא בכך שהעולם נעשה רגוע יותר. להפך. השינוי הוא באופן שבו הסיכון מתומחר ומתפזר. פעם אירוע ביטחוני או גיאופוליטי היה שוטף בבת אחת כמעט כל נכס, כל צרכן וכל החלטת השקעה. היום התגובה מפוצלת יותר.

• שווקים פיננסיים בוחנים קודם כול את ההשפעה הממשית על רווחים, נזילות ואינפלציה.

• רגולטורים מקומיים ממשיכים להתערב במחירים ובתחרות גם כשברקע יש אי ודאות אזורית.

• רשויות מקומיות ועסקים מקדמים תוכניות צמיחה בלי להמתין לרגע של שקט מוחלט.

• הצרכנים נעים בין זהירות לבין המשך שגרה כלכלית, במקום עצירה גורפת.

התמונה הזו לא מבטלת את הסיכונים. היא רק מראה שהתגובה אליהם נעשתה מדורגת יותר, ולעיתים גם סלקטיבית.

הסכנה היא להתרגל יותר מדי

כאן כדאי גם להיזהר ממסקנה נוחה מדי. העובדה שהשווקים רגועים יחסית לא אומרת שהאיום זניח. לפעמים שווקים מגיבים באיחור. לפעמים הם בוחרים להאמין שההפרעה תהיה קצרה, עד שמגיע שינוי חד באמת. גם ירידות מחירים בענף מסוים, כמו ביטוח רכב, אינן סימן לכלכלה נינוחה. הן עשויות לשקף בעיקר לחצים תחרותיים ורגולטוריים נקודתיים.

כך גם בצמיחה עירונית. תוכניות שאפתניות נשענות לאורך זמן על תקציבים, תחבורה, תעסוקה ושירותי בריאות. בין הצהרה לביצוע יש לא פעם פער, ובוודאי באזורים שמתמודדים עם תנאים ביטחוניים מורכבים. לכן נכון לקרוא את התמונה בזהירות: לא כהוכחה לחסינות, אלא כביטוי ליכולת להמשיך לפעול גם בתנודתיות גבוהה.

וזה אולי הסיפור הכלכלי המעניין של התקופה. לא עולם יציב, אלא עולם שמסרב להשהות את עצמו בכל פעם שהסיכון עולה מדרגה. השווקים עולים לא מפני שהם בטוחים, הרשויות מתערבות לא מפני שהכול רגוע, והפריפריה מתרחבת לא מפני שכל החסמים נפתרו. כל אחת מהמערכות האלה פועלת לפי קצב אחר. מי שמנסה להבין את הכלכלה של 2025 צריך להפסיק לחפש כיוון אחד, ולהתחיל לקרוא את הפערים בין השכבות.

המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ ביטוחי, שיווק פנסיוני או המלצה לפעולה. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק את הנתונים האישיים ולקבל ייעוץ מתאים.