האם מבנה הבעלות בחברות ביטוח משנה את דפוסי הצמיחה הפיננסית בענף?

פיננסים וצמיחהאתמול6 צפיות

האם מבנה הבעלות בחברות ביטוח – ציבורי, פרטי או קואופרטיבי – משנה את דפוסי הצמיחה הפיננסית בענף? שאלה זו נבחנת לאור הגידול המשמעותי בנכסים מנוהלים, גיוון במכשירים הפיננסיים, והשפעות של רגולציה גלובלית. בשונה ממוסדות פיננסיים אחרים, חברות ביטוח פועלות בו-זמנית כמקצה אשראי, משקיע מוסדי ובעל שליטה בתהליכי ניהול סיכונים, ולכן מבנה הבעלות עשוי להיות מנגנון קריטי בהכוונת זרימות ההון, תמריצי השקעה וממשק רגולטורי.

שחקנים, שוק ותקופת זמן

השוק הגלובלי של ביטוח חיים וכללי מוערך בכ-6.8 טריליון דולר פרמיות שנתיות (Swiss Re Institute, Sigma Report 2023). בישראל, ארבע קבוצות שולטות בכ-75% מהשוק (דו”ח רשות שוק ההון, 2023), כאשר רוב החברות הציבוריות מוחזקות ע”י גופים מוסדיים, לצד נתח קטן של חברות פרטיות וקואופרטיביות (כגון “הפניקס”, “מגדל”, “כלל ביטוח” ו”הראל”).

הרגולטור המרכזי הינו רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, המגדירה תקני הון (Solvency II), מגבלות השקעה ותנאי ממשל תאגידי. תקופת הניתוח היא 2010–2023, תקופה המאופיינת ברפורמות רגולטוריות, שינויי בעלות (כניסת גופים זרים וגידול בהחזקה מוסדית) וצמיחה מהירה בנכסים מנוהלים – מ-316 מיליארד ש”ח ב-2010 לכ-600 מיליארד ש”ח ב-2022 (דו”ח רשות שוק ההון, 2023).

מפת המבנה: בעלות, זכויות הצבעה, תמריצים והון

בעלות וזכויות הצבעה

ברוב חברות הביטוח הציבוריות בישראל, אין בעל שליטה יחיד; אחזקות פזורות בין גופים מוסדיים (קרנות פנסיה, קופות גמל), משקיעים זרים ופרטיים. כך, נכון ל-2023, מחזיקים מוסדיים בכ-52% ממניות מגדל, 49% מהפניקס ו-46% מהראל (דיווחי דוחות כספיים, 2023). לעומת זאת, בחברות הביטוח הקואופרטיביות (בעולם, כגון “Northwestern Mutual” בארה”ב), המבוטחים הם בעלי המניות, וההחלטות מתקבלות באסיפה כללית – מבנה שמחזק את רמת ההשפעה של הלקוחות על מדיניות השקעה.

מקור הסמכות ומנגנוני השקעה

חברות ביטוח ציבוריות כפופות לדירקטוריון הממונה ע”י בעלי המניות, לרוב מוסדיים. בחברות פרטיות – השליטה ממוקדת בבעלים בודדים או קבוצה קטנה. קואופרטיבים, כאמור, פועלים על פי עקרון “לקוח-בעלים”. ההבדלים מתבטאים, בין היתר, במדיניות חלוקת דיבידנד, ניהול סיכונים ותמריצי הנהלה.

קראו:  להשקיע בסטארט-אפ הבא: חלום האקזיט מול המציאות של דילול ומחיקת השקעה

זרימות הון וניהול סיכונים

הון המושקע ע”י מבוטחים מושקע בשוקי הון – אג”ח קונצרני וממשלתי, מניות, נדל”ן, קרנות חוב ועוד. תיק השקעות החברות הציבוריות נטה בשנים האחרונות להגדיל את רכיב הסיכון – מעבר מכ-13% מניות ב-2010 ל-22% ב-2022 בממוצע (רשות שוק ההון, 2023). מבנה הבעלות משפיע ישירות על מדיניות זו, שכן בחברה קואופרטיבית קיימת נטייה לסולידיות לטובת המבוטחים, בעוד שבחברה ציבורית-מוסדית ייתכן תמריץ למקסום תשואה למחזיקי המניות.

מנגנוני השפעה: מבנה הבעלות כגורם לצמיחה פיננסית

1. פיזור בעלות מוסדית והשפעה על משטר השקעה

פיזור הבעלות בין גופים מוסדיים יוצר איזון בין דרישת תשואה גבוהה (לטובת עמיתים) לבין אחריות רגולטורית לניהול סיכונים. נתוני רשות שוק ההון מראים כי תיקי ההשקעות של החברות הציבוריות נטו להגדיל חשיפה לנכסים אלטרנטיביים – מ-3% ב-2010 ל-13% ב-2022 – כחלק מהמאבק לשיפור תשואה בתקופות ריבית נמוכה (Bloomberg, Israel Insurance Asset Allocation 2023). מנגנון זה תורם לצמיחה פיננסית בענף אך גם מעלה את הסיכון המערכתי, כפי שעלה בפרסומי בנק ישראל (בנק ישראל, דו”ח יציבות 2022).

2. שליטה קואופרטיבית וצמיחה סולידית

מודלים קואופרטיביים (Mutual Insurance) מאופיינים בשיעור חלוקת דיבידנד נמוך, העדפה להשקעות סולידיות והפניית רווחים להוזלת פרמיות (OECD, Mutuals in Insurance, 2020). דו”חות של National Association of Mutual Insurance Companies (NAMIC, 2022) מצביעים על שיעור צמיחה פיננסית שנתי ממוצע של 3.8% לעומת 5.4% בחברות ציבוריות בארה”ב, אך גם על שיעור חדלות פירעון נמוך משמעותית בשנות משבר.

3. בעלות פרטית וריכוז קבלת החלטות

בחברות פרטיות (בשליטה משפחתית או קרן השקעות), נצפית נטייה לאסטרטגיית צמיחה אגרסיבית – רכישת סוכנויות, מינוף פיננסי והרחבת פעילות גיאוגרפית (Moody’s, Global Insurance Ownership Structures, 2021). אולם, תלות גבוהה בבעלים אחד מגבירה רגישות לשינויים בשוק ההון ולמשברים תזרימיים, במיוחד כאשר חלק מההון מגויס באשראי חוץ-מערכתי.

קראו:  האם מבנה הבעלות בקרנות Private Equity משפיע על דפוסי הצמיחה בחברות תעשייה גלובליות?

הסברים חלופיים, מגבלות נתונים והבדל בין מתאם לסיבתיות

חשוב להבחין בין השפעת מבנה הבעלות לבין השפעות רגולטוריות, תחרות ותנאי שוק חיצוניים. כך, ייתכן שמדיניות השקעה אגרסיבית היא תגובה להורדת ריבית עולמית, ולא תוצאה ישירה של בעלות מוסדית. בדומה, הבדלים בצמיחה בין חברות קואופרטיביות לציבוריות יכולים להיות מוסברים בפערי גודל, נגישות לשוקי הון ומסד נתונים שונה (IMF, Insurance Sector Financial Stability, 2022).

מגבלת נתונים בולטת היא קושי בהשוואה אחידה בין מודלים עסקיים במדינות שונות, בשל רמות רגולציה שונות, חקיקה מקומית וחשיפת מידע חלקית. בנוסף, קיימת חפיפה בין בעלות מוסדית לבין דרישות רגולטוריות מוגברות, המקשה על בידוד ההשפעה של מבנה הבעלות בלבד.

ראיות שישנו את המסקנה יכללו, למשל, דפוסי השקעה דומים בין חברות בעלות מבנה שונה באותו שוק, או תקופות בהן שינוי בעלות לא השפיע על מדיניות השקעה וצמיחה פיננסית, חרף שאר התנאים הקבועים.

השלכות: תחרות, תמחור וסיכון מערכתי

תחרות

פיזור בעלות מוסדית תורם, תיאורטית, לגיוון במדיניות השקעה ולתחרות בין חברות על איכות מוצר ותשואה. עם זאת, ריכוז החזקות מוסדיים עלול ליצור דפוסים אחידים של השקעה ו”עדר מוסדי” (herd behavior), המצמצמים גיוון תחרותי בפועל.

תמחור

חברות ציבוריות בעלות פיזור מוסדי נוטות לפעול תחת לחץ שוק ליעילות ותשואה, מה שמוביל להורדת מחירים בטווח הקצר אך גם להעדפת מדיניות השקעה עם סיכון גבוה יותר. לעומתם, חברות קואופרטיביות מעדיפות יציבות תמחורית ופחות רגישות לתנודות שוק, במחיר של תשואה נמוכה יותר למבוטחים.

סיכון מערכתי

הגדלת שיעור ההשקעה בנכסים אלטרנטיביים ותיקי אג”ח ממונפים בחברות הציבוריות, תחת פיקוח מוסדי, מגבירה את הסיכון המערכתי ברמות גבוהות של תנודתיות שוק. מודלים קואופרטיביים, לעומת זאת, שומרים על סולידיות אך מוגבלים בקצב הצמיחה והתרחבות גיאוגרפית, ומתקשים להתמודד עם תחרות אגרסיבית בתקופות שגשוג.

קראו:  המספר שלכם: כמה כסף באמת צריך כדי לפרוש מחר בבוקר? (ספוילר: הרבה פחות ממה שחשבתם)

0 Votes: 0 Upvotes, 0 Downvotes (0 Points)

תגובות
    קטגוריות
    טעינת הפוסט הבא...
    עקוב
    חיפוש במגמה
    טרנדי
    טעינה

    חתימת ב - 3 שניות...

    חותם-את 3 שניות...