כשהכותרות מסלימות אבל השוק בוחר סלקטיביות

לא עצם הירידות הוא הדבר המעניין ביותר בשוק בימים כאלה. ירידות הן כמעט תגובה צפויה כשיש שיגורים, אי ודאות מדינית ועלייה במחיר הנפט. מה שבאמת בולט הוא האופי הסלקטיבי של התגובה: מניות ביטחוניות שנחלשות דווקא בעיצומה של הסלמה, מדדים רחבים שיורדים אך לא מתפרקים, ובמקביל חברת טכנולוגיה שמצליחה לגייס 90 מיליון דולר. זו אינה פאניקה אחידה. זה שוק שבוחן מחדש מה כבר תומחר, ומה עדיין לא.

ביום שבו בורסת תל אביב ירדה בכ-1.5%, לצד חולשה במניות ביטחוניות ועלייה במחירי האנרגיה, אפשר היה לצפות לתמונה פשוטה יותר. איום ביטחוני גובר, מניות ביטחון עולות, וכל היתר נחלשות. בפועל התקבלה תמונה מורכבת יותר. חלק מהמניות שנהנו קודם לכן מהתלהבות נסוגו בחדות, בעוד תחומים אחרים הסתפקו בירידה מתונה יותר. מבחינת משקיעים, זו נקודה חשובה: בשוק תנודתי, הקשר בין כותרת לבין תגובת המחיר כבר אינו תמיד ישיר.

למה מניות ביטחוניות עשויות לרדת דווקא ביום ביטחוני

במבט ראשון זה נשמע כמעט הפוך מהאינטואיציה. אם הסביבה האזורית נעשית מתוחה יותר, מדוע שחברות ביטחוניות ייחלשו? אחת התשובות האפשריות נמצאת בתמחור המוקדם. מניות רבות בענף הזה רשמו בתקופה האחרונה עליות חדות, לעיתים בקצב מהיר בהרבה מכל שיפור צפוי בפעילות העסקית בטווח הקצר. במצב כזה, גם חדשות שנשמעות חיוביות לענף אינן בהכרח דלק לגל נוסף של עליות. לפעמים הן דווקא הרגע שבו מגיעים המימושים.

כדאי גם לזכור שלא כל חברה ביטחונית מספרת את אותו סיפור. יש הבדל בין יצרנית מערכות עם צבר הזמנות פרוס לשנים קדימה, לבין חברה קטנה יותר שנהנית מרוח גבית תדמיתית או מספקולציה. ביום של לחץ, המניות שעלו מהר יותר נוטות לא פעם לרדת מהר יותר. כלומר, השוק לא מגיב רק למצב הגיאו-פוליטי, אלא גם לרמת הציפיות שנבנתה עוד קודם.

הדבר בולט במיוחד כשהכותרות עוברות מהלם ראשוני לשלב של עיבוד. בהתחלה המשקיעים מגיבים לאירוע עצמו. אחר כך מגיעות השאלות המעשיות: אילו חברות באמת עשויות להרוויח, מתי זה אמור לקרות, ובאיזו מידה. לא פעם מתברר שהפער בין הסיפור הגדול לבין ההשפעה העסקית בפועל רחב מכפי שנדמה בתחילה.

המדד יורד, אבל הסיכון לא מתפזר באופן שווה

הירידה במדדי תל אביב, יחד עם חולשה במדדי טכנולוגיה וביטוח, משקפת זהירות רחבה יותר. ובכל זאת, ירידה של אחוז עד אחוז וחצי ביום רווי כותרות ביטחוניות אינה בהכרח עדות לכך שהשוק מתמחר תרחיש קיצון. לעיתים זו פשוט התאמת סיכון מהירה. המשקיעים מעלים את פרמיית הסיכון, בוחנים מחדש חשיפה למטבע, מעריכים את השפעת הנפט על אינפלציה וריבית, ומצמצמים מעט תיאבון לסיכון.

במילים אחרות, השוק המקומי אינו מגיב כרגע רק לפחד, אלא גם למחיר. מניה שנסחרה ברמה שנחשבה יקרה עוד לפני האירוע עלולה לספוג ירידה חדה יותר. מניה אחרת, שכבר נסחרה בדיסקאונט או משתייכת לענף שנתפס דפנסיבי, עשויה להגיב באופן מתון בהרבה. זו הבחנה דקה, אבל היא מסבירה מדוע ימים עמוסים בכותרות דרמטיות נראים לעיתים פחות דרמטיים על המסך הכלכלי מכפי שנדמה בשידורים החיים.

הנפט חזר למרכז, וזה משנה את התמונה

אחד המשתנים המרכזיים ברקע הוא מחיר הנפט, שטיפס מעל 100 דולר. עבור שוקי ההון, זו לא רק כותרת מעולם הסחורות. נפט יקר יותר יכול להשפיע על האינפלציה, על הוצאות של חברות, על ציפיות הריבית ועל סקטורים שלמים. חברות תעופה, תעשייה וצריכה מושפעות מכך בדרכים שונות. גם שוק האג”ח עוקב מקרוב, משום שכל שינוי בציפיות האינפלציה משנה את אופן התמחור של הריבית העתידית.

לכן, כשמשקיע נתקל בכותרת ביטחונית, לא די לשאול מה קרה בזירה המדינית. צריך להבין אילו מנגנונים כלכליים מופעלים בעקבותיה. לעיתים העלייה בנפט חשובה יותר לשווי של חברות מסוימות מאשר עצם האירוע הצבאי. במקרים אחרים, דווקא השפעת המטבע או עלות המימון משמעותיות יותר מהשיח הציבורי.

ובינתיים, ההייטק ממשיך לגייס

על הרקע הזה, הגיוס של נוטראפיק בהיקף של 90 מיליון דולר בולט במיוחד. לא משום שהוא מבטל את הסיכון בשווקים, אלא מפני שהוא מזכיר שיש שכבות שונות של הון. שוק המניות מגיב מהר לכותרות, לפעמים בתוך דקות. שוק ההון הפרטי, ובמיוחד ההייטק, נע בקצב אחר. תהליך גיוס נבנה לאורך חודשים, עם בדיקות עומק, משא ומתן והנחות עבודה שלא משתנות עם כל כותרת יומית.

זה כמובן לא אומר שההייטק חסין. רחוק מכך. אבל זה כן מראה שברמת החברה הבודדת, אם יש מוצר ברור, שוק פוטנציאלי וסיפור צמיחה שמצליח לשכנע משקיעים, הכסף עדיין יכול להגיע גם בתקופה רועשת. עבור קוראים בקטגוריית קרנות והשקעות, זו תזכורת פשוטה: אין באמת “שוק אחד”. יש שוק ציבורי תנודתי, יש הון סיכון שמסתכל לשנים קדימה, ויש ביניהם קשר, אבל גם לא מעט פערים של זמן והיגיון.

מה השתנה לאחרונה בגישה של המשקיעים

אם צריך לנסח את הרגע הנוכחי במשפט אחד, אפשר לומר כך: השוק נעשה בררן יותר. בעבר היה קל יותר לזהות תגובות רוחב. ביטחוני עולה, טכנולוגיה יורדת, הכול נע יחד. עכשיו התמחור חשדני יותר. המשקיעים בודקים אם העלייה הקודמת כבר מיצתה את החדשות הטובות, אם ההייפ הקדים את התוצאות, ואם החברה באמת צפויה ליהנות מהמצב או רק מסומנת כמי שאמורה ליהנות ממנו.

הבררנות הזו ניכרת גם בהבדל בין תגובה למקרו לבין תגובה למיקרו. המקרו יוצר אווירה של זהירות. המיקרו קובע מי ייפגע מעט, מי יותר, ומי בכלל יצליח להתקדם למרות הרעש. עבור מי שעוקב אחר קרנות נאמנות, תעודות סל או תיק מפוזר, זו נקודה מהותית. גם כשהמדד יורד, מאחורי המספר האחיד מסתתרת שונות גדולה בין ענפים, חברות וסגנונות השקעה.

שלוש נקודות שכדאי לעקוב אחריהן עכשיו

• הפער בין כותרת לתמחור. לא כל אירוע חדש הוא גם מידע חדש מבחינת השוק. לעיתים המחיר כבר שיקף חלק מהחשש.

• הרגישות לנפט ולריבית. עלייה במחירי האנרגיה עלולה לחלחל לתמחור מהר יותר מכפי שנדמה, במיוחד בחברות ממונפות או צרכניות.

• ההבדל בין השוק הציבורי לשוק הפרטי. ירידות בבורסה אינן אומרות בהכרח שקווי המימון בהייטק נסגרים באותו קצב, ולהפך.

לא דרמה אחת, אלא כמה שווקים שפועלים במקביל

מי שמנסה לקרוא את התקופה הנוכחית רק דרך הכותרות הביטחוניות מפספס חלק מהתמונה. השוק הישראלי והגלובלי מתמודדים כעת עם כמה כוחות בעת ובעונה אחת: סיכון גיאו-פוליטי, מחירי אנרגיה, ציפיות לריבית, ומנגד המשך פעילות עסקית וגיוסים בחברות עם סיפור משכנע. לכן גם התגובה נראית מפוצלת. המסך אדום, אבל לא באותו גוון בכל מקום.

עבור משקיעים, ובמיוחד עבור מי שמסתכל דרך קרנות או דרך חשיפה רחבה יותר, הלקח מהימים האחרונים אינו בהכרח ניסיון לחזות לאן ילך המדד מחר. הוא קשור יותר ליכולת להבחין בין רעש לבין שינוי ממשי בהנחות. זה לא פשוט, ובוודאי לא אחיד בין תיקים, רמות סיכון ואופקי זמן. ובכל זאת, נדמה שזו התכונה הבולטת של השוק כרגע: פחות תגובה אוטומטית, יותר סינון.

הכתבה אינה מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או המלצה לפעולה. שוק ההון מושפע ממשתנים רבים, וההתאמה בין מידע כללי לבין מצב אישי דורשת בדיקה פרטנית ומקצועית לפי הצורך.

המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ ביטוחי, שיווק פנסיוני או המלצה לפעולה. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק את הנתונים האישיים ולקבל ייעוץ מתאים.