בין הורמוז לוויז: מה השתנה בדרך שבה השוק מסתכל על ישראל

השוק כבר לא מתייחס לישראל כאל מקשה אחת. זו, כנראה, התובנה הבולטת של הימים האחרונים. כל הסלמה סביב איראן ומצר הורמוז מתגלגלת כמעט מיד לעלייה במחירי האנרגיה, להתייקרות בשינוע ולתחושת סיכון שמגיעה גם לבורסות בעולם. ובמקביל, באותו זמן ממש, חברות סייבר ישראליות ממשיכות לגייס הון בשוויים גבוהים וליהנות מביקוש אסטרטגי מצד ענקיות טכנולוגיה. במילים אחרות, המשקיעים נעשו בררנים יותר: פחות קונים את “הסיפור הישראלי” כמכלול, ויותר בודקים מי נפגע מהסביבה האזורית ומי דווקא מתחזק בגללה.

הפיצול הזה חשוב, משום שהוא מלמד משהו עמוק יותר על הכלכלה הישראלית בתקופה הנוכחית. לא רק השילוב המוכר בין ביטחון להייטק עומד כאן על הפרק, אלא שתי תגובות שוק שונות בתכלית. הסיכון הגיאופוליטי מתומחר מהר ובחדות. היתרון הטכנולוגי, מנגד, מתומחר דרך חוזים, אינטגרציות וגישה לערוצי מכירה גלובליים. אלה שני מנגנונים שונים, עם קצב אחר לגמרי.

הורמוז שוב במרכז, ולא רק מבחינת הנפט

הדיווחים על שיבושים במצר הורמוז ועל גביית תשלומי מעבר מחלק מהספינות אינם מעניינים רק את סוחרי הנפט. זה אחד הרגעים שבהם שוק ההון נזכר עד כמה גיאוגרפיה עדיין קובעת מחיר. כשנתיב שדרכו עובר נתח משמעותי מהאנרגיה העולמית נעשה פחות צפוי, ההשפעה לא נעצרת בחבית הנפט. היא מתפזרת אל שרשראות האספקה, אל עלויות הביטוח, אל תמחור הסיכון של חברות תעשייה ותעופה, וגם אל ציפיות האינפלציה.

העלייה במחירי הנפט בארה”ב, לצד הסטה של כסף למניות אנרגיה על חשבון חלק ממניות הטכנולוגיה, ממחישה היטב איך השוק מגיב לאירועים באזורנו: קודם כול דרך מחיר התשומות. זה לא מחייב משבר עמוק או ממושך, אבל כן מדגיש עד כמה ההנחה שזרימת הסחורות תישאר רציפה היא שברירית. עבור ישראל, יבואנית אנרגיה במובנים רבים וחלק ממערכת מסחר עולמית צפופה, מדובר במשתנה מאקרו משמעותי.

ובצד זה, הדיווחים הביטחוניים השוטפים על שיגורים ופצועים בדרום מזכירים שהסיכון אינו תיאורטי. מבחינת השווקים, גם כשהפגיעה הישירה במשק מוגבלת יחסית, עצם הנוכחות המתמשכת של איום אזורי משאירה את פרמיית הסיכון חיה. לא תמיד באותו היקף, ולא בכל יום באותה עוצמה, אבל היא קיימת. לפעמים דרך המטבע, לפעמים דרך תשואות האג”ח, ולפעמים פשוט דרך זהירות מתמשכת של משקיעים זרים.

הכסף לא עוזב את ההייטק הישראלי, הוא פשוט נעשה ממוקד יותר

ועל הרקע הזה בולטת ההשקעה של סיילספורס באפווינד, שמספרת סיפור אחר. לא סיפור של התעלמות מהסיכון, אלא של הבחנה בין מוקדי חולשה למוקדי כוח. אפווינד אינה נהנית רק מכך שהיא חברה ישראלית שפועלת בתחום מבוקש. היא נהנית גם ממבנה שוק שהשתנה לאחר מכירת וויז לגוגל.

כאן טמון אחד המהלכים המעניינים של התקופה האחרונה. העסקה הגדולה של וויז לא רק יצרה כותרות, אלא גם פתחה מחדש את מאזן הכוחות בעולם אבטחת הענן. אם שחקנית מרכזית בתחום מזוהה כעת עם גוגל, המתחרות של גוגל, ובראשן אמזון ומיקרוסופט, מתחילות לחפש חלופות שמתאימות לאינטרסים שלהן. זהו שוק שפועל דרך שותפויות, אינטגרציות והמלצות של צוותי מכירה. לכן, כשחברה כמו אפווינד מצליחה להתקדם במסלולים האלה, היא מקבלת לא רק השקעה אלא גם חותמת אסטרטגית.

וזה פרט מהותי. בעבר, לא מעט השקעות בהייטק הישראלי נשענו על הבטחה לצמיחה מהירה ועל הרצון “לא לפספס את הדבר הבא”. כעת נדמה שחלק מהכסף מגיע ממקום מפוכח יותר. משקיעים ושותפים עסקיים מחפשים פתרון קונקרטי לבעיה שנולדה משינוי מבני בשוק. במצב כזה, גם שווי שנראה גבוה ביחס להכנסות נתפס אחרת: פחות כהימור טהור, יותר כהימור על עמדה אסטרטגית.

מה בעצם השתנה בתמחור של ישראל

במשך שנים היה נהוג לדבר על הכלכלה הישראלית במונחים של “עמידות”. גם אחרי זעזועים ביטחוניים, כך נטען, ההייטק ממשיך, היצוא עובד, ובסופו של דבר הכסף חוזר. יש בכך גרעין של אמת, אבל התמונה הנוכחית מדויקת יותר כשמסתכלים על דיפרנציאציה. הסיכון כבר לא מתחלק באופן שווה בין כל הענפים, וגם הפרמיה לא.

ענפים שתלויים באנרגיה, בתעבורה ובביטחון צרכני סופגים את הרעש במהירות. מנגד, תחומים שמשרתים מגמות גלובליות חזקות, כמו סייבר בענן, עשויים אפילו ליהנות מהמומנטום. לא מפני שהמלחמה טובה לעסקים, אלא מפני שהשוק העולמי ממשיך לחפש פתרונות לבעיות דחופות של ארגונים. אבטחת ענן נשארה אחת מהן, ואולי נעשתה רגישה עוד יותר ככל שארגונים גדולים מבקשים גמישות מול ספקי ענן דומיננטיים.

זו גם הסיבה שלא כל חדשות רעות מהמזרח התיכון מתורגמות מיד לבריחה מכל נכס ישראלי. משקיעים זרים, קרנות ותאגידי טכנולוגיה כבר יודעים להבחין בין השפעה מאקרו-כלכלית רחבה לבין הזדמנות עסקית ממוקדת. ההבחנה הזאת לא מבטלת את הסיכון, אבל היא משנה את האופן שבו מגיבים אליו.

איתות כפול למשק הישראלי

מבחינת המשק הישראלי, האיתות הכפול הזה מייצר תמונה מורכבת. מצד אחד, התייקרות האנרגיה היא חדשות לא נוחות כמעט לכל המשק. גם אם ההשפעה על המדד המקומי לא תהיה מיידית או מלאה, היא עלולה להכביד על העלויות, להקשות על עסקים ולצמצם את מרחב התמרון של קובעי המדיניות. אם המתיחות בנתיבי הסחר תימשך, הדיון עובר מהר משוק ההון אל יוקר המחיה.

מצד אחר, היכולת של חברות ישראליות להמשיך למשוך השקעות ולהשתלב עמוק יותר במערכי המכירה של ענקיות ענן תומכת בתמונה מאוזנת יותר. היא מייצרת הכנסות, מסים ומקומות עבודה איכותיים, ובעיקר משדרת משהו חשוב על המיצוב הבינלאומי. ישראל, לפחות בחלק מהענפים, עדיין נתפסת כמקום שמייצר טכנולוגיה שקשה להתעלם ממנה.

ועדיין, גם כאן כדאי להיזהר מרומנטיזציה. העובדה שכסף נכנס לסייבר לא אומרת שכל ההייטק נמצא באותו מקום. חלק מהחברות נהנות כיום ממעמד כמעט ייחודי, בין היתר בגלל נסיבות שוק מאוד מסוימות. אחרות עדיין פועלות בסביבת גיוס קשוחה יותר, מול לקוחות זהירים ועם מסלול ארוך יותר לרווחיות. אם יש לקח רחב מהשבועות האחרונים, הוא ששוק ההון מתגמל דיוק, לא זהות מגזרית.

הסיפור המרכזי הוא לא חוסן, אלא סלקטיביות

קל להסתכל על רצף הכותרות ולבחור באחד משני נרטיבים פשוטים: או שהאזור שוב דוחף את הכלכלה למגננה, או שההייטק הישראלי מוכיח פעם נוספת שהוא כמעט חסין. אבל שני הסיפורים האלה מפספסים את העיקר. מה שמתרחש עכשיו הוא תהליך של מיון. השוק מפריד בין סיכון תפעולי מיידי לבין ערך טכנולוגי ארוך יותר, בין ענפים שמושפעים מהגיאוגרפיה כמעט בזמן אמת לבין חברות שמוכרות פתרון לשוק גלובלי עם ביקוש גובר.

לכן, הדרך המדויקת יותר לקרוא את ההתפתחויות האחרונות אינה דרך השאלה אם “ישראל חזקה” או “ישראל בסיכון”, אלא דרך השאלה איפה בדיוק כל אחד מהכוחות האלה פוגש את המאזן, את ההכנסות ואת תיאבון המשקיעים. במובן הזה, הורמוז ואפווינד אינם שני סיפורים נפרדים. הם שני קצוות של אותה מציאות כלכלית: סיכון אזורי שמקבל תג מחיר מיידי, מול יתרון טכנולוגי שמקבל ערך דווקא כשהמערכת הגלובלית מחפשת חלופות.

עבור מי שמנסה להבין את השווקים ואת הכלכלה הישראלית, זו אולי הנקודה החשובה ביותר כרגע. לא להסתפק בכותרת המאקרו, אלא להסתכל על הפיצול שמתחתיה. שם, כנראה, נמצאת המפה האמיתית של התקופה.

שלוש נקודות שכדאי לעקוב אחריהן

• האם המתיחות סביב מצר הורמוז תתורגם להפרעה ממושכת בזרימת אנרגיה וסחורות, או תישאר בעיקר גורם שמקפיץ מחירים בטווח הקצר.
• עד כמה שותפויות של חברות ישראליות עם AWS, מיקרוסופט ושחקניות נוספות יהפכו מערוץ טכנולוגי לערוץ מכירה משמעותי.
• האם שוק ההון המקומי יאמץ גם הוא את אותה סלקטיביות, ויתמחר אחרת חברות יצוא טכנולוגי לעומת ענפים מקומיים שרגישים יותר לעלויות מימון ואנרגיה.