שוק נכסי היוקרה, על אף תפיסתו המקובלת כמעוז של עונתיות ותלות בתנועת תיירים עשירים, טומן בחובו פוטנציאל אדיר לביקושים קבועים – גם הרבה מעבר לשיא הקיץ או החגים. בניגוד למה
שוק נכסי היוקרה, על אף תפיסתו המקובלת כמעוז של עונתיות ותלות בתנועת תיירים עשירים, טומן בחובו פוטנציאל אדיר לביקושים קבועים – גם הרבה מעבר לשיא הקיץ או החגים. בניגוד למה
שוק ההשכרה לטווח קצר באתונה, שחווה עשור של צמיחה חסרת תקדים והפך למנוע כלכלי משמעותי עבור רבים, עומד בפני צומת דרכים קריטי. ממה שנראה לעיתים כחגיגה בלתי נגמרת של הכנסות
בשנים האחרונות, נוצר ציר כלכלי הולך ומתהדק בין ישראל ליוון. לא עוד יעד נופש אקזוטי בלבד, יוון הפכה במהרה למוקד משיכה עבור משקיעים ישראלים, יזמים ואף משפחות המבקשות לגוון את
השוק העולמי של נכסי יוקרה, ובמיוחד זה הממוקם ביעדי נופש אקזוטיים בעלי נגישות ויוקרה, מתנהל לפי מערכת כללים ייחודית, שפעמים רבות סותרת את האינטואיציה הכלכלית המקובלת. בעוד שמרבית רוכשי הנדל”ן
שוק ההשקעות הגלובלי עובר תמורות מתמידות, ובהן גם ענף מסלולי התושבות באמצעות השקעה (Citizenship/Residency by Investment – CBI/RBI). מה שהחל כהזדמנות אקסקלוסיבית למעטים, התפתח עם השנים לאפיק מבוקש עבור משקיעים
בעולם ההשקעות, שבו כל החלטה נשקלת בקפידה על פי תשואה צפויה, סיכון ושווי שוק, קיים פלח מסוים החורג מהפרמטרים הסטנדרטיים. לא מדובר רק בנכסים בעלי ערך כלכלי גבוה, אלא באובייקטים
שוב מתפרסם דוח מבקר המדינה, ושוב הוא מצייר תמונה עגומה של שוק הדיור בישראל. אך הפעם, נראה שהמסמך החשוב הזה חורג מגבולות הביקורת השגרתית; הוא מציג, באופן ברור וכמעט אכזרי,
השאיפה לבעלות על נכס היא אבן יסוד בכלכלות רבות, עמוד תווך של ביטחון כלכלי ולעתים קרובות גם סמל להצלחה. אך עבור אזרחים רבים בישראל, במיוחד אלה החולמים על חיים במרכז
שוק הנדל”ן הישראלי, על כל מורכבותו ודינמיותו, מוצא את עצמו שוב בצומת דרכים פיננסי משמעותי. מצד אחד, אנו עדים לסביבת ריבית שהגיעה לשיאים שלא נראו עשרות שנים, מה שמייקר באופן
שינוי דרמטי נכנס לתוקף בשוק הנדל”ן היווני – רף ההשקעה המינימלי לקבלת “ויזת הזהב” ביוון, התוכנית המפורסמת המקנה אישור שהייה בתמורה לרכישת נכס, עלה באזורים מסוימים ל-800 אלף אירו. ההודעה






