ההאטה במכירות, המעבר למרכז והמלאי שלא נמכר מציירים תמונה מורכבת יותר מההבטחה להפוך נדל"ן ל"נזיל" על הבלוקצ'יין.
ההאטה במכירות, המעבר למרכז והמלאי שלא נמכר מציירים תמונה מורכבת יותר מההבטחה להפוך נדל"ן ל"נזיל" על הבלוקצ'יין.
שני סיפורים מהעולם הפיזי מזכירים משהו שהקריפטו אוהב לשכוח: תשתית שלא נגישה ברגע האמת היא לא באמת תשתית.
סכסוכי המקלטים והממ"דים שעלו לאחרונה לחדשות מזכירים נקודה שמערכת הקריפטו אוהבת לפספס: רישום בעלות הוא רק שכבה אחת. בעולם האמיתי, גישה, אכיפה ותשתית קודמות כמעט לכל דבר.
המספרים של מדד הדיור, הקניונים וההערכות מחדש מזכירים שטוקן על נכס אמיתי לא פותר את השאלה המרכזית: איך מודדים ערך, הכנסה וסיכון בעולם הפיזי.
מחירי הדירות נחלשים, שכר הדירה עולה ויותר ישראלים נשארים בשכירות. בדיוק בנקודה הזאת חוזר הדיון על טוקניזציה של נדל"ן, אבל הנתונים מלמדים שהטכנולוגיה פוגשת בעיקר בעיה מוסדית.
מלאי דירות בשיא, משכנתאות חוזרות לצמוח, משרדים מראים התאוששות חלקית והמדינה ממשיכה לחלק קרקעות לפי כללים סלקטיביים. מי שמוכר נדל"ן על הבלוקצ'יין כפתרון פשוט, מתעלם מהבעיה האמיתית.
עסקאות מרוכזות, פערי מחירים חדים וסכסוכי שעבודים מראים למה בלוקצ'יין מושך את שוק הנדל"ן, אבל גם למה הוא לא קסם רגולטורי.
שנות העשרים של המאה ה-21 מתאפיינות בטלטלה גלובלית חסרת תקדים, המעצבת מחדש את יסודות הכלכלה העולמית. מגמות מאקרו-כלכליות, כגון אינפלציה מתמשכת, ריביות משתנות במהירות, וחוסר יציבות גיאופוליטית, יצרו סביבה שבה
האם יש ז׳אנר שמגלם טוב יותר את הציפיות האדירות, החדשנות הפרועה, ומאוחר יותר את מפח הנפש המר, מאשר עולם משחקי ה-Play-to-Earn? בשיאה של מהפכת הבלוקצ’יין וה-Web3, רעיון “לשחק כדי להרוויח”
שוק ההון, על כל תנודותיו הבלתי פוסקות, טומן בחובו הזדמנויות אדירות לצד סיכונים לא מעטים. היכולת לרכוש נכס פיננסי בזמן הנכון היא אמנות בפני עצמה, אך לא פחות חשובה ממנה,






