כלכלה ושווקים13דף

בכלכלה, כמו בחיים, לעיתים קרובות הפער בין כוונה לתוצאה מהדהד בעוצמה רבה יותר מהמעשה עצמו. הרפורמה, או ליתר דיוק – הניסיון לרפורמה – בביטול המכסים על מגוון רחב של מוצרים

הכסף, אותו תוצר מופשט של אמון חברתי וכלכלי, הוא אולי אחד הכלים החזקים ביותר שנוצרו על ידי האדם. הוא יכול להיות מנוע צמיחה אדיר, אמצעי לביטחון וליציבות, או לחילופין, לביצה

חמש שנים חלפו מאז יום ה־31 בינואר 2020, כאשר הממלכה המאוחדת פרשה באופן רשמי מהאיחוד האירופי – רגע דרמטי שסימן שינוי גיאופוליטי וכלכלי עמוק. ההבטחה ל”בריטניה גלובלית” משוחררת מכבלי הרגולציה

השנה היא 2025. השוק הפיננסי בישראל ובעולם ממשיך להיות דינמי, לעיתים סוער, ותמיד מזמן הזדמנויות ואתגרים כאחד. בתוך המערבולת הזו, הרגלי ההתנהלות הפיננסית שלנו הופכים קריטיים יותר ויותר לקביעת עתידנו

במרחב הכלכלי הגלובלי, שאלות של יציבות פיננסית נבחנות דרך עדשות מגוונות – משינויים מאקרו-כלכליים דרך תנודות בשווקים ועד רגולציה. אולם, בשנים האחרונות, צל כבד וחדש מרחף מעל המגדלים הפיננסיים: איום

פקקי התנועה בישראל הפכו מזמן לתופעה שהיא הרבה יותר מאשר סתם בזבוז זמן; הם משקפים אתגר כלכלי, חברתי וסביבתי מהמעלה הראשונה. עלות הפקקים למשק נאמדת במיליארדי שקלים בשנה, והיא באה

מאז שנות ה-90 המוקדמות, יפן שימשה כמעבדה כלכלית חיה, מודל ובו בזמן אזהרה מהלכת לשאר העולם. עשור אחר עשור, בעודה נאבקת בשדים של דפלציה עקשנית, יפן ביצעה ניסויים מוניטריים חסרי

שוק ההון הישראלי, על כל מורכבויותיו ודינמיקותיו, מהווה ציר מרכזי ביציבות הכלכלית של המדינה ובעתידם הפנסיוני של אזרחיה. במרכזו של ציר זה עמדה שנים ארוכות מערכת האג”ח המיועדות – אפיק

באוויר עומדת שאלה כבדה, מרחפת מעל חדרי הדיונים של בנק ישראל ומהדהדת במסדרונות משרדי האוצר והכלכלה: מדוע, לעזאזל, הריבית בישראל מסרבת להיענות לקריאת הדרור העולמית? בעוד שהבנקים המרכזיים בארצות הברית

שנים רבות, הזהב נתפס כאחזור נוסטלגי, שריד מעידן כלכלי קודם. במערב, לפחות, מטבעות הפיאט שלטו ללא עוררין, והמטאל הנוצץ שימש בעיקר כאמצעי גידור נקודתי או השקעה ספקולטיבית. אלא שהתמונה המשתנה