כלכלה ושווקים14דף

במרחב הכלכלי הגלובלי, שאלות של יציבות פיננסית נבחנות דרך עדשות מגוונות – משינויים מאקרו-כלכליים דרך תנודות בשווקים ועד רגולציה. אולם, בשנים האחרונות, צל כבד וחדש מרחף מעל המגדלים הפיננסיים: איום

פקקי התנועה בישראל הפכו מזמן לתופעה שהיא הרבה יותר מאשר סתם בזבוז זמן; הם משקפים אתגר כלכלי, חברתי וסביבתי מהמעלה הראשונה. עלות הפקקים למשק נאמדת במיליארדי שקלים בשנה, והיא באה

מאז שנות ה-90 המוקדמות, יפן שימשה כמעבדה כלכלית חיה, מודל ובו בזמן אזהרה מהלכת לשאר העולם. עשור אחר עשור, בעודה נאבקת בשדים של דפלציה עקשנית, יפן ביצעה ניסויים מוניטריים חסרי

שוק ההון הישראלי, על כל מורכבויותיו ודינמיקותיו, מהווה ציר מרכזי ביציבות הכלכלית של המדינה ובעתידם הפנסיוני של אזרחיה. במרכזו של ציר זה עמדה שנים ארוכות מערכת האג”ח המיועדות – אפיק

באוויר עומדת שאלה כבדה, מרחפת מעל חדרי הדיונים של בנק ישראל ומהדהדת במסדרונות משרדי האוצר והכלכלה: מדוע, לעזאזל, הריבית בישראל מסרבת להיענות לקריאת הדרור העולמית? בעוד שהבנקים המרכזיים בארצות הברית

שנים רבות, הזהב נתפס כאחזור נוסטלגי, שריד מעידן כלכלי קודם. במערב, לפחות, מטבעות הפיאט שלטו ללא עוררין, והמטאל הנוצץ שימש בעיקר כאמצעי גידור נקודתי או השקעה ספקולטיבית. אלא שהתמונה המשתנה

האם עידן העובד ההיברידי, שנדמה היה כאן כדי לזעזע את יסודות עולם העבודה, מגיע כעת לקיצו? השאלה הזו, שמרחפת מעל מאות אלפי עובדים ומנהלים ברחבי העולם ובישראל בפרט, מקבלת תפנית

שנים ארוכות התרגלנו לשמוע את הבשורה. ענקיות האנרגיה הגדולות בעולם, אלה שבנו את אימפריותיהן על מאגרי נפט וגז טבעי, הכריזו על מחויבותן הבלתי מתפשרת לעתיד ירוק יותר. הן הציבו יעדים

כינויים דוגמת “האיש החולה של אירופה” מהדהדים לאורך ההיסטוריה הכלכלית ביבשת, בדרך כלל כרעם ביום בהיר המבשר על שינוי דרמטי במאזן הכוחות. כאשר הוא מוצמד, כפי שקורה לאחרונה, למדינה שהייתה

שנים רבות התרגלנו למציאות של גלובליזציה דוהרת, שבה סחורות, הון, ידע ואפילו רעיונות חוצים גבולות בקלות יחסית. העולם הצטמק לכפר גלובלי, והיעילות הכלכלית הפכה למצפן הראשי של קובעי מדיניות וחברות