גם אם דירה הופכת לטוקן סחיר, הערך שלה לא נקבע רק לפי מטרים ותשואה. הרחוב, השכונה והמצב בשווקים ממשיכים לקבוע את התמונה.
גם אם דירה הופכת לטוקן סחיר, הערך שלה לא נקבע רק לפי מטרים ותשואה. הרחוב, השכונה והמצב בשווקים ממשיכים לקבוע את התמונה.
המרדף אחרי הטוקן הבא לא נעלם, אבל משהו בשוק התבגר. קהילה, אבטחה ושימוש ממשי תופסים מקום שהיה שמור פעם להבטחות נוצצות.
ההתלהבות מ-RWA בבלוקצ'יין מדברת על נזילות, נגישות ושוק פתוח יותר. העסקאות האחרונות בשוק הפרטי מזכירות שהתמחור, השליטה והסיכון נשארים הרבה יותר אנלוגיים ממה שנהוג לחשוב.
עסקאות נדל"ן יקרות, דוחות תנודתיים ואי-ודאות ביטחונית לא הופכים נכסים לבלוקצ'יין בן לילה. הם כן מסבירים למה יותר גופים פיננסיים בודקים שוב טוקניזציה.
חוק שיקום חדש, הגרלות ענק וריכוז כוח אצל יזמיות גדולות מחדדים שאלה אחרת: איפה טכנולוגיית בלוקצ'יין באמת יכולה להשתלב בשוק הדיור, ואיפה היא עדיין לא נוגעת בלב הבעיה.
הסערה סביב הקרקעות בשדה דב מחדדת נקודה לא נעימה לכל מי שמדבר על טוקניזציה של נכסים: ספר חשבונות חכם לא יודע לנקות קרקע, ולא פותר אי ודאות רגולטורית.
פרשות קרקע, זיהום והליכי תכנון מזכירות שהחוליה החלשה איננה רק הרישום הסופי, אלא כל מה שנמחק בדרך. כאן בדיוק מתחיל הדיון המעניין על בלוקצ'יין.
מנרב חזרה לבורסה, בסר בוחנת הנפקה, ובמקביל פרויקט תמ"א אחד נתקע על זכויות ישנות. דווקא שם מסתתרת תשובה טובה לשאלה למה נדל"ן טוקניזי עדיין לא הפך למיינסטרים.
כשקק"ל עוברת ממכירת קרקעות להחזקת דירות והשכרה מסובסדת, היא מבליטה שאלה רחבה יותר: מי שולט בנכס, איך מחלקים גישה, ועד כמה המערכת שקופה.
עסקאות קרקע, מחסור בעובדים, עלויות מימון והעדפות משקיעים משרטטים תמונה מפוכחת: החיבור בין קריפטו לנדל"ן עובר קודם כל דרך הכלכלה הישנה.







ניסים עמרני: אין ספק שבהשקעות חשוב להבין מה הביטחונות שיש. כל מי שעושה השקעה ויש לו ניסיון מבין כמה חשוב אהבתי את הקונספט והכיוון בהחלט לא משהו שרואים ברבה בשוק. נשמע ממש טוב!