פעם הסיפור היה רשת פתוחה לכולם. היום יותר מהמהלכים המשמעותיים בקריפטו נסגרים בקהילות מצומצמות, נבנים סביב תמריצים, ומושפעים מפרטים טכניים שנראים שוליים עד שהם מזיזים שוק שלם.
פעם הסיפור היה רשת פתוחה לכולם. היום יותר מהמהלכים המשמעותיים בקריפטו נסגרים בקהילות מצומצמות, נבנים סביב תמריצים, ומושפעים מפרטים טכניים שנראים שוליים עד שהם מזיזים שוק שלם.
ההבטחה הדיגיטלית של בעלות חלקית נשמעת חדשה, אבל כשמסתכלים על שוק הדיור הישראלי מבינים מהר מאוד מה בלוקצ'יין יכול לייעל, ומה הוא פשוט לא מסוגל לשנות.
הסיפור של הפנטהאוזים התקועים והמלאי שלא זז מזכיר משהו מוכר מאוד מקריפטו: ברגע שהשוק מתקרר, נדירות על הנייר כבר לא מספיקה.
המרדף אחרי הטוקן הבא לא נעלם, אבל משהו בשוק התבגר. קהילה, אבטחה ושימוש ממשי תופסים מקום שהיה שמור פעם להבטחות נוצצות.
מחירי הדירות נחלשים, שכר הדירה עולה ויותר ישראלים נשארים בשכירות. בדיוק בנקודה הזאת חוזר הדיון על טוקניזציה של נדל"ן, אבל הנתונים מלמדים שהטכנולוגיה פוגשת בעיקר בעיה מוסדית.
מלאי דירות בשיא, משכנתאות חוזרות לצמוח, משרדים מראים התאוששות חלקית והמדינה ממשיכה לחלק קרקעות לפי כללים סלקטיביים. מי שמוכר נדל"ן על הבלוקצ'יין כפתרון פשוט, מתעלם מהבעיה האמיתית.






