שלושה סיפורים מהנדל"ן המקומי מחדדים נקודה לא נוחה לעולם הבלוקצ'יין: נזילות דיגיטלית לא מוחקת מורכבות משפטית, תכנונית ותפעולית.
שלושה סיפורים מהנדל"ן המקומי מחדדים נקודה לא נוחה לעולם הבלוקצ'יין: נזילות דיגיטלית לא מוחקת מורכבות משפטית, תכנונית ותפעולית.
מאחורי ההבטחה להפוך נכסים מוחשיים לטוקנים סחירים מסתתרת מגבלה פחות נוצצת: רוב החיכוך לא יושב על שרשרת הנתונים, אלא על תכנון, רישוי וסמכות.
גם אם דירה הופכת לטוקן סחיר, הערך שלה לא נקבע רק לפי מטרים ותשואה. הרחוב, השכונה והמצב בשווקים ממשיכים לקבוע את התמונה.
ההתלהבות מ-RWA בבלוקצ'יין מדברת על נזילות, נגישות ושוק פתוח יותר. העסקאות האחרונות בשוק הפרטי מזכירות שהתמחור, השליטה והסיכון נשארים הרבה יותר אנלוגיים ממה שנהוג לחשוב.
עסקאות נדל"ן יקרות, דוחות תנודתיים ואי-ודאות ביטחונית לא הופכים נכסים לבלוקצ'יין בן לילה. הם כן מסבירים למה יותר גופים פיננסיים בודקים שוב טוקניזציה.
חוק שיקום חדש, הגרלות ענק וריכוז כוח אצל יזמיות גדולות מחדדים שאלה אחרת: איפה טכנולוגיית בלוקצ'יין באמת יכולה להשתלב בשוק הדיור, ואיפה היא עדיין לא נוגעת בלב הבעיה.
הסערה סביב הקרקעות בשדה דב מחדדת נקודה לא נעימה לכל מי שמדבר על טוקניזציה של נכסים: ספר חשבונות חכם לא יודע לנקות קרקע, ולא פותר אי ודאות רגולטורית.
מנרב חזרה לבורסה, בסר בוחנת הנפקה, ובמקביל פרויקט תמ"א אחד נתקע על זכויות ישנות. דווקא שם מסתתרת תשובה טובה לשאלה למה נדל"ן טוקניזי עדיין לא הפך למיינסטרים.
כשקק"ל עוברת ממכירת קרקעות להחזקת דירות והשכרה מסובסדת, היא מבליטה שאלה רחבה יותר: מי שולט בנכס, איך מחלקים גישה, ועד כמה המערכת שקופה.
עסקאות קרקע, מחסור בעובדים, עלויות מימון והעדפות משקיעים משרטטים תמונה מפוכחת: החיבור בין קריפטו לנדל"ן עובר קודם כל דרך הכלכלה הישנה.






