כיצד בורסות הסחורות הבינלאומיות מגדירות את יחסי הכוח והסיכון בכלכלה העולמית

כלכלה עולמית2 שבועות26 צפיות

בורסות הסחורות הבינלאומיות – ובראשן CME (שיקגו), ICE (לונדון-ניו יורק) ו-TOCOM (טוקיו) – הפכו בעשורים האחרונים לצומת קריטית בניהול סיכונים, תמחור סחורות וזרימות הון בינלאומיות. השאלה המרכזית נבחנת כאן: עד כמה מבנה הבעלות, כללי הרגולציה ומנגנוני ההצבעה בבורסות הסחורות מעצבים בפועל את יחסי הכוח, התמריצים והסיכון המערכתי בשווקים הגלובליים?

הגדרת השחקנים, השוק ומבנה הכוח

בורסות הסחורות המרכזיות – CME Group (המחזיקה בבורסות CME, CBOT, NYMEX ו-COMEX), Intercontinental Exchange (ICE) ובורסת טוקיו (TOCOM, כיום חלק מ-JPX) – מרכזות יחד רוב מוחלט של המסחר העתידי הגלובלי בנפט, מתכות, חקלאות וגז טבעי. נכון ל-2023, CME Group לבדה טיפלה במחזור יומי ממוצע של כ-26 מיליון חוזים עתידיים ואופציות (מקור: דיווחי CME Group, ינואר 2024). שוויין הבורסות כגופים ציבוריים נע בין 60 ל-70 מיליארד דולר (שווי שוק, Bloomberg, 2024), אך השפעתן חורגת בהרבה מנפח המניות הסחירות שלהן.

מבנה הבעלות השתנה: הבורסות אינן עוד אגודות של סוחרים, אלא חברות ציבוריות (C-corp) הנסחרות בבורסות מניות – עם בעלי מניות מוסדיים דוגמת BlackRock, Vanguard ו-State Street, שביחד מחזיקים לעיתים מעל 20% מהמניות וזכויות ההצבעה (CME Group Proxy Statement, 2023). בנוסף, גופים פיננסיים גדולים – בנקים גלובליים, ברוקרים ראשיים (Prime Brokers) וחברות מסחר אלגוריתמי – מהווים את עיקר נפח הפעילות והלקוח המרכזי של הבורסות.

רגולטורים ומוקדי סמכות

הרגולטורים המרכזיים הם ה-CFTC (רשות החוזים העתידיים בארה”ב) וה-FCA הבריטי. הם מגדירים גבולות לתקנות מסחר, שקיפות והון עצמי, אך לא מתערבים ישירות בהרכב הבעלות. כל בורסה פועלת תחת רישיון מוגבל (Designated Contract Market, DCM), שדורש עמידה בתקני ניהול סיכונים, ניטור זרימות חריגות ודיווחי מסחר (Federal Register, 2022).

מנגנוני השפעה: בעלות, השפעה ותמריצים

1. מבנה ההצבעה, תימרוץ הדירקטוריון והשפעת המשקיעים המוסדיים

בעלי המניות הגדולים – קרנות פסיביות (ETF, Index Funds) וגופי פנסיה – נהנים מזכויות הצבעה סטנדרטיות, אך בפועל אינם יוזמים או חוסמים אסטרטגיות מסחר או שינויי רגולציה. הדירקטוריון של CME Group, לדוגמה, כולל נציגים מובהקים של הסקטור הפיננסי (בנקים, ברוקרים וסוחרים לשעבר) לצד דירקטורים “בלתי תלויים”. עם זאת, ה-Proxy Voting Data של BlackRock ב-2023 מראה כי החברה נמנעה מהצבעה אקטיבית נגד ההנהלה במרבית ההצבעות בבורסות הסחורות (BlackRock Investment Stewardship, 2023).

קראו:  מי קובע את הכללים כשהמערכת הכלכלית מתפרקת

מנגנון התמרוץ המרכזי נעוץ במודל העסקי: הבורסות גובות עמלות מסחר ותפעול, גובות דמי רישום על השקת חוזים חדשים ומציעות שירותי ניקוי (Clearing). תמריץ עיקרי: הגדלת נפח המסחר, הרחבת מוצרי הנגזרים והבטחת נזילות. שיקולי סיכון מערכתי (Systemic Risk) נבחנים בעיקר דרך רגולציה חיצונית ולא בהחלטות אסטרטגיות של בעלי המניות.

2. ריכוזיות ב-Order Flow וניהול סיכונים

עם גידול המסחר האלגוריתמי וה-Electronic Trading, נרשם ריכוז הולך וגובר של זרימות פקודות (Order Flow) בידי מספר ברוקרים ראשיים וחברות HFT (High Frequency Trading). לפי נתוני CFTC (דוח Market Participants, יולי 2023), 10 גופים מהווים מעל 60% מהנזילות בחוזי הנפט המרכזיים ב-NYMEX. אמנם אין להם שליטה פורמלית בבורסה, אך יש להם השפעה ישירה על נזילות, ספרי פקודות ותמחור מרווחים (Bid-Ask Spreads), ומכאן על יציבות המחירים.

הבורסות עצמן פועלות כ-CCP (Central Counterparty) – כלומר, הן צד נגדי לכל עסקה ומנהלות קרנות ביטחונות (Margin Pools) בהיקף עשרות מיליארדי דולרים. נכון לדצמבר 2023, CME Clearing החזיקה בבטחונות בהיקף יומי ממוצע של 120 מיליארד דולר (מקור: CME Clearing House Risk Report, דצמבר 2023). מנגנון זה מייצר חיץ בין שחקנים, אך טומן בחובו סיכון מערכתי במקרה של כשל טכנולוגי, קריסת משתתף מרכזי או אירוע “זנב שמן”.

3. פיתוח מוצרים חדשים והשפעה על שוקי הסחורות הפיזיים

הבורסות ממנפות את כוחה של הבעלות הציבורית והקשרים עם שחקנים פיננסיים לפיתוח מוצרים חדשים – דוגמת חוזים על ליתיום (CME, 2021) או גז טבעי אירופי (TTF, ICE 2022). ההחלטות על השקת חוזים חדישים מתקבלות לרוב בדירקטוריון, אך מושפעות מלחצים של סוחרי Bulk Commodities ובנקים מסחריים. במקרים מסוימים, מבנה המוצר – למשל, סוגי הבטחונות, מנגנוני מסירה פיזית או Cash Settlement – מעצב את תמריצי השוק הפיזי והפיננסי כאחד.

קראו:  הפגיעה בבזן היא לא רק אירוע מקומי: מה השתנה בתמחור הסיכון של הכלכלה הישראלית

הטיעון הנגדי: האם בורסות הסחורות עדיין מכתיבות את כללי השוק?

הביקורת המרכזית גורסת כי עידן הבעלות המפוזרת (Free Float), הפיקוח הרגולטורי ההדוק והמעבר למסחר אלקטרוני צמצמו דרמטית את כוחן הישיר של הנהלות הבורסות ושל בעלי המניות הגדולים. בפועל, מרבית המוצרים מפותחים בלחץ סוחרים גדולים; התמחור נקבע על ידי אלגוריתמים; והסיכון המערכתי מתגלגל לרגולטור ולבנקים המרכזיים בעת משבר.

יתר על כן, חלק מהמסחר המשמעותי – OTC Swaps, חוזים מותאמים (Bespoke Contracts) או מסחר פיזי ישיר – מתבצע מחוץ לבורסות, כך שיכולתן להשפיע על כלל השוק מוגבלת. דוגמה בולטת: משבר הנפט באפריל 2020, בו חוסר נזילות בחוזי WTI (CME) הביא למחיר שלילי, אך עיקר המסחר הפיזי בעולם המשיך להתבצע בתנאים שונים (IEA Oil Market Report, מאי 2020).

לבסוף, יש המצביעים על כך שבעלי המניות הגדולים – בדגש על קרנות פסיביות – חסרי אינטרס בניהול סיכונים אקטיבי או בהשפעה על מבנה שוקי הסחורות, ומסתפקים בהצבעה שגרתית ובהשקעה במניות הבורסות כחלק מתיק רחב.

הסברים חלופיים, מגבלות נתונים והבדל בין מתאם לסיבתיות

ניתוח כוח בבורסות הסחורות מחייב הבחנה בין שליטה פורמלית (בעלות וזכויות הצבעה), השפעה בפועל (דרך נזילות, עמלות ופיתוח מוצרים) ורגולציה חיצונית. קיימות מגבלות מהותיות בנתונים: רוב העסקאות הגדולות (Block Trades) אינן מדווחות בשקיפות מלאה, ופעילות OTC כמעט ואינה נמצאת במאגרי הבורסות.

המתאם בין ריכוזיות בנפח המסחר לבין “שליטה” אינו מעיד בהכרח על סיבתיות: גידול בנזילות עשוי לנבוע מתמריצים טכנולוגיים, רגולציה או צורך של שחקנים בינלאומיים לגדר סיכון, לא מהשפעה מודעת של הנהלת הבורסה. ראיות שישנו את המסקנה: שינוי מהותי בהרכב בעלי המניות (למשל, השתלטות של שחקן אסטרטגי בודד), מעורבות רגולטורית חריגה או מעבר מסיבי של נפח המסחר מחוץ לבורסות – עשויים להקטין או להגדיל את כוחן של הבורסות על השוק.

קראו:  הכוח המוסדי בשוקי התחבורה הימית: כיצד תאגידי הספנות והרגולציה הבינלאומית מעצבים את סחר הסחורות העולמי

השלכות על תחרות, תמחור וסיכון מערכתי

1. תחרות מוגבלת וריכוזיות גוברת: שלוש עד ארבע בורסות מרכזיות חולשות על עיקר הנזילות בסחורות מרכזיות, מה שמגביל את התחרות ומעלה את פוטנציאל “צווארי בקבוק” במצבי לחץ. כניסת בורסות חדשות – דוגמת DCE בסין – נתקלה במגבלות רגולטוריות, מגבלות קונברטיביליות וקשיים בהעברת נזילות.

2. השפעה עקיפה על תמחור הסיכון: מנגנוני הבטוחות והנזילות של הבורסות מייצרים אשליית יציבות – כל עוד השווקים פועלים כסדרם. אך אירועים נדירים (Tail Events) – כגון “מחיר שלילי” בנפט או כשל טכנולוגי – חושפים את המערכת לפגיעות. רגולטורים נדרשים להשלים פערים במידע ולפקח על סיכונים חוצי פלטפורמות.

3. ריכוז סיכון מערכתי והתמריץ להגדלת נפח: הבורסות פועלות תחת תמריץ מתמיד להגדיל נפח, להרחיב מוצרים ולמשוך משתתפים, גם במחיר של מורכבות נוספת ומינוף גבוה. כתוצאה, נבנה “סיכון זנב” מערכתי – שאינו תמיד נראה בנתונים השוטפים – ומחייב ניטור קפדני של רגולטורים, בנקים מרכזיים ומנהלי סיכונים מוסדיים כאחד.

0 Votes: 0 Upvotes, 0 Downvotes (0 Points)

תגובות
    קטגוריות
    טעינת הפוסט הבא...
    עקוב
    חיפוש במגמה
    טרנדי
    טעינה

    חתימת ב - 3 שניות...

    חותם-את 3 שניות...