שוק ההון, על מורכבויותיו האינסופיות, הוא זירה שבה כל משקיע, יהיו גודל תיקו אשר יהיו, שואף למקסם תשואה ולמזער סיכון. אולם, בין המשקיע הקמעונאי, המפזר את כספו בקרנות נאמנות או

שאלת המפתח שמעסיקה כל משקיע, מרגע שאינו משקיע עוד כסף אלא מביט על הנתונים במרווחים קבועים, אינה “האם הרווחתי?”, אלא “מתי רואים את הכסף?”. הפער בין הערכות שווי על הנייר

שוק הנדל”ן הישראלי, עם קצב צמיחתו המסחרר וביקושו הבלתי נלאה, תמיד היה כר פורה להזדמנויות. אך כפי שכל משקיע ותיק יודע, היכן שיש הבטחה לרווחים גדולים, שם אורבות גם סכנות

בעולם הפיננסי המודרני, שבו הריבית על פקדונות בנקאיים נעה לרוב סביב אחוזים בודדים, ושווקי המניות סוערים ותנודתיים, רבים מחפשים אפיקים חדשניים לייצר תשואה משמעותית על כספם. העידן הדיגיטלי, ובפרט מהפכת

בעולם של היום, שבו שיעורי הריבית המוניטריים מצויים, זה עשור ויותר, ברמות שפל היסטוריות, והתשואה על השקעות סולידיות מסורתיות נשחקת כמעט עד לאפס – ולעיתים אף מתחתיו – מחפשים המשקיעים

ישנם מקומות מעטים באירופה שבהם מיתוס וכלכלה שזורים זה בזה באופן כה מובהק כמו באקרוטירי שבכרתים. כאשר אנו שומעים את הביטוי “בוורלי הילס של כרתים”, הדימוי המיידי הוא של זוהר,

קרן העושר הריבונית בישראל, או בשמה הרשמי “הקרן לאזרחי ישראל”, היא אחת מהחידות הכלכליות המרתקות של העשור האחרון. עם גילוי מאגרי הגז הטבעי העצומים מול חופי המדינה, נולדה תקווה עזה

שוק הרכב העולמי מעולם לא היה זירה סטטית, אך המהפכה החשמלית, שנראתה עד לא מזמן כתהליך הדרגתי של חדשנות ומעבר טכנולוגי, הפכה בתוך שנים ספורות למלחמה כלכלית וגיאופוליטית חסרת תקדים.

פרויקטים לאומיים בקנה מידה עצום, כאלה המשנים את פני המרחב העירוני ומגדירים מחדש את גבולות המטרופולין, הם אירועים נדירים בתולדותיה של כל מדינה. פרויקט המטרו העתידי של גוש דן אינו