שנים ארוכות, כמעט עשור למען הדיוק, מצאתי את עצמי שבוי בקסמו של מה שנראה כמודל השקעה מנצח: דירות קטנות בחו”ל, כאלה שעלותן אינה עולה על 150 אלף אירו, ובתשואות שכביכול

השאיפה להיות יזם, לבנות, ליצור ערך, לראות חזון קורם עור וגידים על הקרקע הישראלית – היא חלום שובה לב עבור רבים. אולם, בין התלהבות החזון לבין מציאות השוק, טמונה לעיתים

שוק הנדל”ן העולמי, ובפרט זה המכוון להשקעות תיירותיות, מציג פסיפס מורכב של הזדמנויות ואתגרים. המשקיע הממוצע, המבקש למקסם את תשואותיו, ניצב לא פעם בפני דילמה שאין לה תשובה אחת פשוטה.

חמש שנים חלפו מאז יום ה־31 בינואר 2020, כאשר הממלכה המאוחדת פרשה באופן רשמי מהאיחוד האירופי – רגע דרמטי שסימן שינוי גיאופוליטי וכלכלי עמוק. ההבטחה ל”בריטניה גלובלית” משוחררת מכבלי הרגולציה

בעידן של אי-ודאות כלכלית גוברת, שבו שיעורי האינפלציה מטפסים לגבהים שלא נראו מזה עשורים במדינות מפותחות רבות, והבנקים המרכזיים נאבקים לייצב את הספינה, משקיעים ויחידים כאחד מחפשים מקלטים בטוחים לנכסיהם.

שוק הנדל”ן הישראלי, על כל מורכבויותיו, הוא זירה דינמית המושפעת מגורמים רבים – כלכליים, חברתיים, דמוגרפיים ואפילו פסיכולוגיים. שנים רבות שימשו תוכניות ממשלתיות כמעין משכך כאבים זמני, או לפחות הבטחה